בזמן שהחיילים הוציאו את המתנחלים מבתיהם, ניגש אחד מהם אל מול מצלמות הטלוויזיה וצעק: "איך הם יכולים לעשות את זה? זוהי אדמת ארץ ישראל". כשכבו המצלמות, הוא עצר, הפסיק לבכות והלך. בני משפחה אחרת הזמינו צוות טלוויזיה להיכנס אליהם הביתה, ואז התעקשו שהחיילים יגררו אותם החוצה.
אין ספק שהמתנחלים באמת כואבים את הפינוי מהבתים, את אובדן חיי הקהילה ואת החלומות שבנו שם במשך זמן רב. אבל במקביל, הם גם ידעו לנצל היטב את כלי התקשורת, ביודעם שבתמונות יצפו מיליוני אנשים ברחבי העולם.
המטרה שלהם הייתה להראות עד כמה קשה לעם היהודי לעקור אנשים מביתם, ולהרוס את הבתים באדמות עזה. "המתנחלים רצו להשאיר אחריהם הרגשה קשה, טראומה כזו גדולה שאף ממשלה ישראלית לא תעז לעשות מעשה דומה בעתיד", אמר העיתונאי נחום ברנע.
מטרה זו משתלבת עם כוונתו של ראש הממשלה אריאל שרון, שהודיע נחרצות בעבר כי אין בכוונתו אפילו לשקול פינוי התנחלויות נוספות בשומרון. לדברי שרון, השומרון הוא הלב של ארץ ישראל המקראית, והוא לא יפונה למרות הלחץ האמריקאי.
"ההחלטה לתת לתקשורת להיכנס לשטחים המפונים באה כדי שישראל תרוויח כל נקודה אפשרית בדעת הציבור בעולם" אמר רון בן ישי, פרשן צבאי. "הממשל רוצה שהעולם יבין כמה מה קורה כאן כשמפנים אנשים מעזה, וינסה לדמיין מה יקרה אם ינסו לפנות את כל ההתנחלויות מיהודה ושומרון".
צה"ל, שנוהג להגביל את הסיקור העיתונאי של מבצעים צבאיים, אישר הפעם ליותר מ-500 עיתונאים להיכנס לעזה במהלך הפינוי. היחס המספרי הוא עיתונאי אחד על כל שלוש משפחות שמפונות. העיתונאים עברו כמעט בכל בית שפונה ושידרו מבתי הכנסת, בזמן שהתושבים הוצאו והועלו על האוטובוסים.
"כל אחד מהצדדים הפלסטינים, המתנחלים והעם בישראל, יודע שהתקשורת היא כלי חשוב בדרך להשיג את המטרות, והם השתמשו בזה", אמרה נציגה של דובר צה"ל.
החיילים אומנו לחשוב תקשורתית
בחודשים שקדמו ליישום תוכנית ההתנתקות נבנתה בדובר צה"ל תוכנית ברורה כיצד לנהוג בסיקור התקשורתי. חלק מראשי מערכת הדוברות לא תמכו בכך שתתאפשר גישה של התקשורת לשטח המפונה, מחשש שהדבר יפריע לפעולת החיילים. לבסוף החליט הרמטכ"ל דן חלוץ לאפשר את כניסת התקשורת.
הצבא חש שהפעם יהיה בלתי אפשרי לחסום את התקשורת והפגין נחישות ברצונו להראות לעולם ולישראלים בבית עד כמה החיילים רגישים, תמונה שהייתה רחוקה בהרבה מהדימוי העולמי של חיילי צה"ל.
המשטרה אימנה את הכוחות במשך שנה, ובקושי השתמשה בכוח. התמונות בהן נראו המתנחלים מלגלגים על החיילים, או זורקים עליהם צבע, הם לא הגיבו באלימות. ניתן היה לראות שלחיילים רבים קשה להתעמת עם התושבים המפונים, וחלקם אף צולמו כשהם פורצים בבכי. "הכוחות אומנו במיוחד גם להיות מודעים לתקשורת, כל הזמן", מוסיף בן ישי. "צריך לחשוב על איך אתה נראה, לא רק על מה שאתה עושה".
חלק מתוכנית ההסברה של המתנחלים קרסה נוכח התמונות מהפינוי. המדים של החיילים הנאצים, הטלאים הכתומים והצהובים, לא יצרו את האהדה לה היו זקוקים המתנחלים במאבקם. יהודים וישראלים רבים הזדעזעו מהשימוש בסמלי השואה ומההשוואה בין שני המאורעות. גם התמונות של השימוש בילדים ובתינוקות לא הועילו למאבק. תקיפת הכוחות המפנים הייתה רק המסמר האחרון בארון הקבורה של הסברת המתנחלים.
שרון אמר כי תמונות הפינוי גרמו לו לדמוע, אך הוסיף בראיון ל"הארץ" שכשראה את תקיפת החיילים על ידי צעירים קיצוניים, "העצב והכאב התחלף בזעם".
העובדות בשטח הן שהכוחות נמצאים לקראת השלמת פינוי רצועת עזה, ולקראת סיום משימת ההתנתקות, כך שכנראה מבצע ההסברה של המתנחלים לא הצליח. "עד עכשיו זה היה פשוט משתוכנן. אני לא חושב שהמתנחלים הצליחו בניסיונות להציג את ההתנתקות כטראומה לאומית", סיכם בן ישי.