האם השכולה עזבה את מחנה המחאה נגד בוש

סינדי שיהאן, האם השכולה שיצאה למסע צלב נגד הנשיא בוש ומלחמתו בעיראק, עזבה את טקסס וחזרה לקליפורניה כדי להיות עם אמה, שלקתה בשבץ. בנה של שיהאן, קייסי, נהרג בעיראק, ושיהאן חונה יחד עם כמה עשרות מפגינים שחברו אליה בחווה הסמוכה לזו של הנשיא ודורשת שהנשיא בוש ייפגש עמה ויסביר לה לשם מה היה על בנה למות.

העניין הוא שהגברת שיהאן זכתה לשיחה כזו בדיוק כבר לפני יותר משנה, ויחד עם בעלה החליטה אז לא לתקוף את הנשיא או לדרוש ממנו הסברים, מתוך כבוד למוסד הנשיאות. לאחר השיחה צוטטו השניים כאומרים שפיתחו כבוד מחודש גם לבוש עצמו.

מאז שינתה סינדי שיהאן את דעתה ופתחה במעין מסע צלב נגד המלחמה והעומד בראשה. לצורך כך היא חברה לגורמים קיצוניים למדי בגישתם לעניין, כמו מייקל מור ואחרים, שחלקם נוהגים לעמוד יחד אתה סמוך לחווה של בוש ולצעוק "דבליו (כינויו של בוש) הרג את הבן שלה".

בנוסף לעובדה שהיא כבר זכתה לפגוש פעם אחת את הנשיא, ולעובדה שהיא חוברת לאנשים שמנסחים את מחאתם בצורה שאינה מועילה במיוחד בקידום דו-שיח (בלשון המעטה), ולעובדה שאין לה באמת שאלה שהנשיא טרם השיב עליה בצורה כלשהי, אלא רק מעין שאלה רטורית, יש גם סיפור על מכתב שהיא שלחה כביכול לרשת ABC לפני מספר חודשים, ובו היא מאשימה שכל המלחמה נועדה רק לקידום האינטרסים של ישראל (היא טוענת שלא כתבה זאת, ו-ABC טוענים שאינם מצליחים למצוא את המכתב המקורי).

למרות כל הסתירות הללו, שיהאן הפכה למוקד ההתנגדות ההולכת וגוברת למלחמה. גם התגובות הגסות להדהים של פרשנים ימניים – שקראו לה בוגדת, חיטטו בחייה האישיים ובכלל שמו אותה על הכוונת משל היתה מועמדת לנשיאות – סייעו בכך. בשבוע שעבר, כפי שדיווחנו בסקירה השבועית "צא בחוץ", נערכו מאות עצרות זיכרון לאור נרות ברחבי ארה"ב בהבעת הזדהות עם מחאתם של שיהאם וחבריה.

אבל לטעמם של רבים, הדבר הבעייתי באמת בפעילותה של שיהאן הוא שהיא מתעקשת להשתמש, במיצגי המחאה שלה, בשמות של חללים שהוריהם ביקשו ממנה במפורש לא להשתמש בהם. היא ותומכיה טוענים ששמות החללים הם מידע ציבורי, ושהם בסך הכל קוראים לשלום. אולם ספק אם היא היתה מקבלת את זכותה של אם שכולה אחרת להשתמש בשמו של בנה קייסי במיצג שנועד להביע תמיכה במלחמה ובמפקד העליון.

בינתיים כאמור עזבה שיהאן את אתר המחאה בטקסס, כדי להיות לצד אמה, שככל הנראה גוססת. שיהאן הבטיחה לשוב לטקסס - או לוושינגטון, כשהנשיא יחזור לשם מחופשתו – מיד לאחר שיסתיים מצב החירום המשפחתי. נכון לעכשיו ממשיכים המפגינים במחאתם גם בלי מנהיגתם, והבוקר צעדו מהחווה בה הם מתארחים לכיוון חוות הנשיא וחילקו לאנשים בדרך עלונים.

בינתיים פתח בוש עצמו – שלא מצא זמן להיפגש עם שיהאן אבל כן מצא זמן לרכב על אופניים בחברת אלוף הטור דה פראנס לאנס ארמסטרונג – במסע יחצנות בן חמישה ימים כדי להסביר לעם האמריקאי (שוב), מה לעזאזל הוא עושה בין הפרת לחידקל ולמה הוא חייב לעשות את זה בצורה שבה הוא עושה את זה.