שתיקת הח"כים

דממה פוליטית כזו כבר מזמן לא נשמעה. מי זוכר בכלל שיש מאה ועשרים חברי כנסת בבית המחוקקים הישראלי? בעוד מדינה שלמה מתמודדת עם אחת התקופות הקשות והמאתגרות בתולדותיה, כנסת ישראל בחרה ברוב מכריע בבלימת פה קולקטיבית.

שעה היסטורית לעם ישראל? אירוע טרגי בבחינת בכייה לדורות? אולי מהלך מדיני מבריק? עזבו את חברי הכנסת מההתנתקות, את תפוח האדמה הלוהט הזה הם משאירים לצה"ל ולמשטרה. מי שבדרך כלל מוכנים להתראיין בכל נושא איזוטרי ובכל שעה מטורפת, בחרו בימים אלו בזכות השתיקה. מלבד כמה חברי כנסת בודדים המקפצים מערוץ לערוץ, ניתן להכריז על רוב נבחרי הציבור כנעדרים ולהתחיל להוציא את צוותי החיפוש.

לא משנה אם תומכים בפינוי גוש קטיף או מתנגדים נחרצות למהלך, כולם מסכימים שמדובר באירוע מכונן בתולדות ישראל. בכנסת מצד שני, ההינתקות "נפלה" על פגרת הקיץ. לכן עם כל הכבוד, יואילו האזרחים להמתין עד סוף חודש אוקטובר אם הם חפצים לשמוע באופן רציף את עמדת המליאה על האירועים המכריעים שעוברים על עם ישראל.

מתן וילנאי ספג השפלה קטנה כשביצה פגעה בראשו בזמן ביקור בנווה דקלים, עורכי הטלוויזיה גם לא ריחמו על השר ושידרו בהילוך איטי פעם אחר פעם את התקרית המביכה. אבל וילנאי היה אחד מאנשי השמאל הבודדים שטרח להתייצב באומץ לב אזרחי מול האזרחים אותם החליט לפנות מבתיהם. לא יזיק לנבחרי הציבור שלנו לספוג קצת גידופים או להבדיל, מעט תמיכה, השהות בחום הלוהט של גוש קטיף והחיכוך עם המוני המפגינים יכולים רק להועיל לאלו שהפכו את כיסא העור במליאה לתכלית הכל.

אין זו מקריות שהכנסת משדרת קול דממה דקה. נראה שרבים מחברי הכנסת מבינים שבימים כאלו עדיף להוריד את הראש ולתת לסערה לחלוף. אם יתמכו גלויות ונחרצות בפינוי, מישהו כבר יזכיר להם את זה בעתיד. גם התנגדות לנסיגה מרצועת עזה מדביקה תווית קיצונית לנבחר הציבור. הפיתרון, שתיקה גורפת - "אני לא אומר את דעתי ולכן לעולם לא אשלם את המחיר על עמדותיי".

יו"ר הכנסת ראובן ריבלין עשה בשנים האחרונות מאמץ אדיר לבסס את מעמד בית הנבחרים. כמו קודמו בתפקיד אברהם בורג, ריבלין לא החמיץ אף הזדמנות להדגיש עד כמה מעמד הפרלמנט בישראל חשוב תוך עימותים קשים עם הממשלה והרשות השופטת. בכל זאת, ריבלין אינו מוצא לנכון אפילו לארגן סיורים של חברי כנסת לאזור עוטף עזה. משלחות שיורכבו מחברים מכל סיעות המשכן, שיביעו אחדות, יתמכו בחיילים הצעירים במחסומים, יחבקו את המפונים ויגדירו מחדש מהי הנהגה בישראל.

בפעם הבאה שריבלין ירצה לדעת מה חושב הציבור על בית המחוקקים הישראלי, שלא יטרח לבקש דף עמדה מנומק ממרכז המחקר והמידע (ממ"מ) בכנסת. ריבלין יצטרך רק לצפות בקלטות הווידיאו של פינוי הרצועה ושם יגלה לצערו שהבומרנג תמיד חוזר ופוגע, בדיוק כמו שחברי הכנסת לא התייחסו לציבור בקיץ 2005, כך גם הישראלים לא יטרחו להתייחס למה שחושבת ומחליטה כנסת ישראל.