ביום השני של הפינוי בכוח מההתנחלויות ברצועת עזה, ההתנתקות מתדרדרת מעט בסדר היום של עיתוני העולם, אבל עיתונים רבים, בעיקר בארצות הברית, עדיין מתעסקים עם הנושא בכותרות הראשיות. לאחר כיוון דיווח זהה למדי, שסיפקו רבים מהעיתונים ביום הראשון, ניכר היום מאמץ מוגבר למצוא את הזווית הייחודית ואת הערך המוסף.
הניו יורק טיימס מסתכל בכותרתו הראשית על העניין מהצד הפלסטיני וקובע: "עבור הפלסטינים, אושר ומעט סימני אהדה". העיתון מצטט תושבים בעזה, שחלקם, לצד ההתרוננות על הפינוי הישראלי, מגלים גם אהדה למתנחלים המפונים. "אני מרגיש שכפלסטיני זוהי אדמתי", אומר מחיימר אבו סעדה, מרצה למדע המדינה באוניברסיטת אל-אזהר בעזה, אך מוסיף: "אבל מצד שני, זה משהו ברמה האנושית לא קל להוציא מישהו מהשטח שלו ולהכריח אותו לעזוב". אחר אומר, שהמתנחלים הם קורבנות של הונאה מצד ממשלות ישראל, ששלחו אותם לרצועת עזה. עם זאת, מרבית המרואיינים אינם מגלים גדלות נפש שכזו. "שיטעמו מן המרירות", אומרת אחת המרואיינות. מעניין ההבדל בין המהדורה המודפסת לאלקטרונית, כשבראשונה מובילה ידיעת הפינוי ובשניה כבר מתעסקים יותר עם הפלסטינים.
הוושינגטון פוסט מסתכל מזווית המתנחלים המפונים וקובע בכותרת "בעזה, ההתרסה מרוככת בדמעות". את הידיעה פותח הכתב סקוט ווילסון בסיפור על המתנחל מנחם ענקי מנוה דקלים, שמספר כי ידע כבר לפני עשור, עם תחילת עידן אוסלו, שהיום בו יפונה מביתו עתיד להגיע.
בצד השני של היבשת, הלוס אנג'לס טיימס בוחר בנקודת המבט של הכוחות המפנים ומספר לקוראיו כי "הפינוי גובה מחיר רגשי מהחיילי הישראלים". בכתבה מובאים ציטוטים רבים של חיילים המספרים כמה שקשה להם לראות אנשים מבוגרים בוכים, חיילת אחת אומרת "לא קל להתמודד עם זה, אבל אנחנו חיילים ואנחנו מאמינים בזה", וסגן אחר אומר "הם כועסים על הממשלה ואנחנו השליח, אז אתה לא מתעצבן כי אתה אומר לעצמך שזה לא אישי".
מבין העיתונים המרכזיים בארה"ב, רק אצל השיקאגו טריביון ההתנתקות אינה מהווה את הידיעה הראשית. הטריביון מסתפק בדיווח של סוכנות הידיעות איי.פי ובכותרת לאקונית: "חיילי ישראל מפנים את רצועת עזה". העיתון הארצי בארה"ב, יו.אס.איי טודיי, מבשר בכותרת כי "הפינויים בעזה מתקדמים במהירות", וכותרת המשנה מריחיב ש"רק מאות נותרו, למרות כיסי התנגדות אלימים".
הפרשנויות
באופן לא מפתיע, הניו יורק טיימס מעניק את הסיקור המעמיק ביותר ומצרף לידיעה הראשית שבעה קישורים מפה אינטראקטיבית של תהליך הפינוי, קבצי וידאו וקול, כתבה על המתבצרים, קישור לידיעה על הפינוי, ידיעה על המצב בציר פילדלפי, ידיעה על תגובת שרת החוץ האמריקאית קונדוליסה רייס, וכתבה מעניינת על התגובות ברחוב הערבי.
בידיעה זו מצוטט סגן מנהל המרכז ללימודים פוליטיים ואסטרטגיים "אל אהרם" בקהיר, חסן אבו טאלב, המתאר את התחושה כ"תערובת של ניצחון ותבוסה". חסן פתח, הכתב, מביא את הצהרות הניצחון ואיומי המשך האלימות של החמאס, ומזכיר גם את תקדים החיזבאללה בלבנון, אולם חותם את הדיווח מהרחוב הערבי עם שני פרשנים הרואים את המהלך כהישג טקטי גדול לישראל. מוחמד אל-אמיר, העורך הפוליטי בעיתון הסעודי אל-ריאד, קובע ש"שרון שלף להם ג'וקר. הערבים נמצאים במצב קשה מפני שהושט להם ענף של זית והם חייבים לתת משהו בתמורה". גם עורייב אל-רמתאווי, מנהל מרכז אל-קודס ללימודים פוליטיים בעמאן, אומר "שרון יוכל להתחמק ממפת הדרכים למשך שישה חודשים, אולי שנה, ואיש לא יוכל לומר לו לבצע נסיגה נוספת".
הזווית האירופאית
עיתוני בריטניה מורידים מעט את ההתנתקות בסולם העדיפויות שלהם. הלונדון טיימס ממקם את הדיווח שלו במקום השני, וקובע כי "ההתנגדות בעזה נמוגה", ומוסיף בכותרת במשנה ש"הפינוי הישראלי של מתנחליה החל אגב תמונות טרגיות, אבל עם פחות אלימות מהמצופה".
הגרדיאן מספר על "התרסה, דמעות וזעם...ואז הפרידה הבלתי נמנעת מעזה". במאמר פרשנות מספר העיתון השמאלני לקוראיו על הרקע של ראש הממשלה שרון כ"אבי ההתנחלויות" תחת הכותרת "שרון מפר את בריתו עם המתנחלים", כשבמשנה מסביר כתב העיתון ברצועה, כריס מק'גריל, ש"שיקולי הביטחון כבר לא עולים בקנה אחד עם החלומות המשיחיים של מיעוט על ישראל הגדולה". במאמר מערכת מעלה העיתון את החשש, שאם פינויים של פחות מרבבת מתנחלים גרם לשרון "שברון לב", כדבריו, הרי שקשה לתאר אותו עושה את אותו הדבר עם מאות אלפי המתנחלים בגדה המערבית.
גם הטלגרף הימני מקצה לידיעה את המקום השני בעיתון, ומספר בסגנון סנסציוני משהו על "דמעות, זעם ומזמורים", ובכותרת המשנה מפרט כיצד "חיילים ישראלים גררו מתנחלים צורחים ובוכים מבתיהם עם תחילת הנסיגה ששמה קץ לקרוב לארבעה עשורי כיבוש ברצועת עזה". הידיעה המצורפת מדברת על "היום שבו התפוגגה ההתנגדות".
הלה-מונד הצרפתי מוביל עם זווית הראייה, לפיה ההתנתקות תחזק את אחיזת ישראל בהתנחלויות ביהודה ושומרון, עם הכותרת "אריאל שרון מאשר שההתנחלות תימשך בגדה המערבית". יריבו העיקרי, לה פיגארו, נמנע מפרשנות יתר, דוחק את ההתנתקות לרמת הידיעה הראשית בחדשות החוץ, ומסתפק בקביעה, מפי דוברי צה"ל, לפיה "הפינוי מתקדם מהר מהצפוי".
בסך הכל, הסיקור העולמי ממשיך להיות אוהד, והקורבן הישראלי אינו עובר ללא תשומת לב. עם זאת, ההתרגשות הראשונית מתחילה לחלוף ויותר עיתונים בעיקר השמאליים שבהם מתחילים להסתכל קדימה, ולתהות אם יהיה המשך למאמץ הראשוני הזה.