המאמן של קובי, החבר של אייברסון – זכרונות מפילדפיה

1. ברוכים הבאים לתחנת הדלק

האורות האדומים ברמזורים אמרו "ביט אל.איי", הירוקים זעקו "גו סיקסרס", הדגלים שהשתלשלו מחלונותיהם של המכוניות הצופרות שיוו לעיר ביום שישי אווירה ששמורה בישראל ליום העצמאות. ורק שני ההפסדים הרצופים בבית הורידו על העיר את האווירה ששמורה לחדרים של חולים סופניים: אתה יודע שהוא ימות, אתה רק לא יודע מתי.

פילדלפיה היא עיר לא מוגדרת. היא מטרופולין שמתנהג כמו כפר. הדאונטאון שלה, בניגוד לרוב הערים האחרות באמריקה, נשאר פעיל גם לאחר שהמשרדים נסגרים בשש בערב. החלק הצפוני שלה, בניגוד לערים רבות בעולם, כולל תל אביב, הוא החלק המוזנח, הגטואי שלה. אתה משחרר אנחת רווחה בהגיעך לפילדלפיה, כי היא מבשרת את סיומה של ניו ג'רזי, אבל אין תיירים בעיר העצמאות של אמריקה. פילדלפיה היא רק תדלוק, תחנת דלק בין וושינגטון לניו יורק, בן אמצעי. התיירים יוצאים, מצלמים את פעמון החירות, את הפסל של רוקי בלבואה וממשיכים הלאה.

פילדלפיה מורכבת משחורים, ווייט טראש (לבנים ממעמד נמוך) ועשירי הפרברים. במושגים של כדורסל, היא איחוד בין ג'ון סטוקטון לקרל מאלון: שני הפכים שיצרו שלם מקסים. אתה חייב למדוד פה הכל במושגים של כדורסל: פילדלפיה היא עיר של ספורט (אחת הערים היחידות באמריקה עם ארבע קבוצות מקצועניות), ובעיקר עיר של כדורסל.

שלא תטעו בערבובים הללו: הרחוב הראשי של העיר, רחוב סאות', נראה כמעט אחיד. כולם שרירניים, לכולם יש המון תכשיטי זהב, כולם עם כתובות קעקע, מכנסי באגי ותסרוקת צמות. בלי להתכוון, כמו אמן אמיתי, אלן אייברסון בנה תרבות. עם הגובה שלו ועם מימדי הגוף שלו, אייברסון הוא גם החלום החי של הילדים בפילדלפיה. כך נברח ממעגל העוני.


2. המאמן של קובי נזכר:

גם קובי ברייאנט גדל בפילדלפיה. הגיע לשם בגיל 13 מאיטליה ובילה שם את כל תקופת התיכון שלו. ברייאנט צנח לשכונת לואר מריון, פרבר שסביון נראית כמו שכונת פחונים לידו, פרבר שבו התושבים ממלאים את השורות הראשונות באולם, אבל על שום רכב לא מתנוסס דגל של הסיקסרס.

גרג דאונר נולד באותה שכונה ומאז 1990 הוא מאמן נבחרת הכדורסל של התיכון המקומי. כשדאונר היה ילד הוא החזיק במנוי למשחקים של הסיקסרס והשחקן האהוב עליו, לדבריו, היה ג'ו ברייאנט. ב-1996 הבן של ג'ו, קובי, הגיע והציל את הקריירה המקרטעת של דאונר.

"חמש דקות בתוך האימון הראשון שלו", נזכר דאונר, "הסתובבתי לעוזר שלי ואמרתי לו שהנה מאריכים לנו את חוזה העבודה שלנו לחמש השנים הבאות". דאונר זוכר מברייאנט בעיקר את ההשקעה, המשקולות, הצפייה בסרטוני הוידיאו, את 39 הנקודות שהוא קלע בחצי השני של משחק הגמר בשנה האחרונה שלו בתיכון, לאחר ששבר את האף במחצית הראשונה.

הוא זוכר גם שלקובי היתה ירידה דרסטית באחוזי הקליעה בשנה האחרונה שלו, בגלל כאבים במרפק, שנולדו מהעובדה שקובי חתם כ-500 חתימות ביום למעריצים. הוא זוכר שבשנה הראשונה שלו בתיכון קובי נקלע לבעיית עבירות מוקדמת בכמעט כל המשחקים. "ניסינו להסביר לו שהוא לא יכול להשתמש בידיים והוא התפוצץ עלינו בצעקות 'פאק יו, אני מתכונן לשמירה באן.בי.איי.' וזה היה בגיל 15. הוא זוכר שקובי סיים כמלך הסלים של המחוז, כשהוא מטפס מעל אגדה מקומית בשם ווילט צ'מברליין. הוא זוכר שקובי החליט ללכת לאן.בי.איי, כדי חס וחלילה לא להפסיד את האפשרות להיות על המגרש עם מייקל ג'ורדן. כיום דאונר הוא האוהד מספר אחד של הלייקרס.


3. ציטוט

"לא מספיק שקובי נולד בארץ שאנחנו מכירים רק מהאטלס, שההורים שלו קראו לו על שם אוכל יפני - ותסתכל מסביב: אתה רואה אוכל יפני בפילי? בפילי יש פילי צ'יז סטייק - לא מספיק שיש לו עור בהיר ותסרוקת של יורמים, אז הוא גם חוזר לעיר ולא נותן לה כבוד! אומר שהוא יקרע לנו את הלב! תסתכל עליו במגרש: יש מישהו שנראה יותר יתום מהבייבי הזה שיש לו כביכול הכל?" (זאק פורטר, מנהל חנות למוצרי ספורט ברחוב מרקט).


4. גיא, חבר של אייברסון

ומי יושב ליד העשירים מלואר מריון בשורות הראשונות? י-ש-ר-א-ל-י-ם. לדברי גיא בכר, הקונסול הישראלי בעיר, יש בין עשיריה לשלושים אלף ישראלים בעיר, שרובם הגיעו לא בעקבות החלום האמריקאי אלא בעקבות לימודים והצעות עבודה לאחר סיום לימודיהם.

גיא ואנה הוא מנהל סיטי בלו, אחת מעשרים חנויות שהקימו שני אחים ישראלים לפני חמש עשרה שנה. כשאני נכנס לחנות שלו, חנות שמוכרת בעיקר אופנת היפ הופ, ואנה בדיוק מנתק שיחה שבה הוא סוגר על הכרטיסים שלו למשחק בערב. בצד השני היתה האוזן של אלן אייברסון.

ההיכרות בין השניים החלה לפני שנתיים כשאייברסון, במכנסי באגי וקפוצ'ון על הראש, נכנס לחנות והתחיל להזמין סחורה בכמויות ובלי להתעניין במחירים. ואנה היה בטוח שמדובר בגנב והורה לאיש האבטחה שלו לנעול את החנות. "פתאום הסתובבתי וראיתי מיליון אנשים על החלונות ראווה, והשומר אומר לי שזה אלן אייברסון".

ואנה: "יש פה חיבור טוב בין האוכלוסיה השחורה לבין הישראלים. אתה צריך להבין עליהם משהו: הם מקבלים את הצ'ק שלהם בסוף השבוע, שמים קצת בצד ועד יום ראשון בצהריים הם כבר שורפים את כל הכסף. הלבנים מחפשים סיילים, השחורים מחפשים להיית 'קול', ככה שבחיים לא תתפוס אותם עם נעליים קרועות או חולצה דהויה או משהו כזה.

"הם מבזבזים את הכסף על ארבעה דברים עיקריים: יהלומים, בגדים, אלקטרוניקה ומכוניות - ואלו ארבעה תחומים שנמצאים בשליטה של בעלים ישראלים." פעם בשבוע אייברסון מתקשר לואנה, מוריד הזמנה של כמה אלפי דולרים וואנה נוסע אליו הביתה ומוסר לו את הסחורה באופן אישי.


5. לילה יורד על העיר

פילדלפיה היא כמו ניו- אורלינס, בלי רחוב בורבון, והרחוב הראשי שלה, סאות', הוא רחוב בורבון בלי הג'אז (המוזיקה הרשמית בפילדלפיה היא היפ-הופ שמושמע ממכוניות שמטופחות יותר מהעור של פנינה רוזנבלום).

הבר המרכזי הוא 'מרדי גרא' אליו נאספים מאות אנשים כדי לצפות במשחק האחרון העונה של הסיקסרס. גם בבר הזה יש רוב שחור, שמוריד