יום אחד הגיע בעל הבית של נורה גרינברג לבדוק מה בדיוק קורה בדירה שלו. שכנים סיפרו לו שהגבר שהיה שם עזב, ובמקומו גרה שם עכשיו אישה. הוא דפק על הדלת וביקש לדעת איפה הגבר ששכר ממנו את הדירה. גרינברג, אישה מקסימה במיוחד בת חמישים, הסבירה לו שהגבר הזה לא קיים יותר, עכשיו יש את נורה. היה לך דייר, אמרה לו, עכשיו יש לך דיירת. "לזכותו ייאמר ששערה אחת לא זזה אצלו. 'מה אכפת לי', הוא אמר, 'העיקר שאת משלמת שכר דירה בזמן'", היא מספרת.
"רציתי להיות גבר, לא הצלחתי"
נורה גרינברג שונאת את כל הקלישאות הטרנסקסואליות על אישה שהיתה כלואה בגוף של גבר, אבל הכי רחוק שהזיכרון שלה מגיע, כבר מגיל שלוש או ארבע, היא יודעת שמשהו היה לא בסדר. במסמך מרגש מאוד שכתבה לאחר ששינתה את מינה, היא כותבת: "זכרים טרנסקסואלים רבים, במאמציהם הנואשים לחיות חיים 'נורמלים' ולהימלט מהמצוקה שרגשותיהם גורמים להם, מנסים לאמץ להם זהות גברית במיוחד, בתקווה שבעייתם תיעלם מאליה עם השנים. הם מתחתנים בגיל צעיר ומולידים ילדים, מפתחים להם קריירות 'גבריות' בצבא קבע או במקצועות טכנולוגיים, מגדלים זקנים".
"אני אף פעם לא רציתי להיות אישה, רציתי להיות גבר, ולא הצלחתי. מה שאנשים לא מבינים הוא שלטרנסקסואל אין ברירה. קשה לי לתאר עד כמה נלחמתי נגד. הגיע רגע שהתמוטטתי. משבר גדול מאוד שאחריו האדם לא יכול להמשיך ולהיות מה שהיה". בגיל 46, לאחר נישואים, כשהיא אבא לשני ילדים ועובדת בתפקיד בכיר בחברת היי-טק, קרה המשבר. "כשהתחיל השינוי לא ידעתי איפה הוא יסתיים. זה היה תהליך ארוך של השתחררות כל הרגשות הנשיים. כואב מאוד לעיתים, משכר בפעמים האחרות". רגע של ניצחון היה כשנכנסה בתור גבר וקנתה חולצה של אישה. "רומזת כמובן למוכרת שזה עבור אישה, מתפללת שהמידה תהיה נכונה". היא החלה לחיות "חצי חצי". הולכת לעבודה בתור גבר, פוגשת את המשפחה בתור אבא, חוזרת הביתה ובסלנג של הטרנסג'נדרים "עולה על האישה". "עד שהדיסוננס בין הזהות הנשית למה שיש לך בין הרגליים נהיה קשה מדי", ולפני ארבעה חודשים היא עשתה את הניתוח, שאגב רק עשרה אחוז מהטרנסקסואלים עוברים.
"פוסט מודרנית, זה לא נורא שאבא לובש חצאית"
בשלב הזה הניתוח היה כבר כמעט עובדה סטטיסטית. "אני השתניתי מאוד קודם כל בתור בנאדם, וזה טבעי, כי תהליך ההדחקה של הזהות המגדרית גרר הדחקה גם בתחומים אחרים, שעכשיו משתחררים". הילדים שלה תמכו בה בצורה מלאה. "הם מופת לפתיחות, לעמדה מוסרית, לאהבה. למרות שבמושגים פוסט מודרניים זה לא כל כך נורא שאבא לובש חצאית".
איך הם קוראים לך?
"אלי הם פונים כנורה, ביניהם הם עדיין קוראים לי אבא". נורה עובדת בחברת היי טק כבר הרבה שנים, ומנהלת את התחום המקצועי שלה. להנהלה שם לקח בדיוק שלושה ימים - לא, לא לפטר אותה - אלא להחליף את כל הרישומים, כולל את השלט על דלת המשרד שלה. "בעבודה קיבלו אותי למופת, אם כי בוודאי שהם חשים הרבה מבוכה. חברה אמרה לי 'אני מתאבלת על האדם שהיה'. זה תהליך שכיח במקרים כאלה. אדם אחד מת, אחר נולד. הזכות הגדולה של הטרנסקסואליות היא להמציא את עצמך מחדש". בהרצאה שנתנה לקבוצת פסיכולוגים אמרה לה אחת מהן בפליאה "את יודעת שבמעבר מגבר לאישה הורדת את עצמך מרצונך בדירוג החברתי".
לפני מספר שבועות הצטרפה נורה לוועד אגודת ההומואים, הלסביות הבי סקסואלים והטרנסג'נדרים כנציגתם של האחרונים. היא לא מתה על החשיפה, המשפחה שלה ביקשה שעדיין לא תצטלם, אבל נראה שהיא תנהיג את השלב הבא של המהפכה, שאחרי דנה אינטרנשיונל.
"כמו שפני סלע"
"אין קהילה של טרנסג'נדרים, אחד התפקידים שלנו הוא ליצור את הקהילה. על פי ההערכות יש אלפי טרנסג'נדרים בישראל, בהם כאלה החיים חיים מכובדים וסולידיים ביותר. החלק הגלוי מורכב מאלו שמוכנים לחשוף את עצמם: דראג קווינס, טרנסקסואליות צעירות". הבנות שעובדות כנערות ליווי מתקשות לעכל תופעה כמו נורה גרינברג, למרות שהן אולי אלו שהכי זקוקות לה.
בשבוע הבא היא תגיע לכנסת, יחד עם חברים וחברות נוספים בקהילה לישיבה של תת הוועדה לענייני הומואים לסביות וטרנסג'נדרים בראשותה של יעל דיין. "אין הרבה תפקידים בארץ עם פחות כוח מאשר נציגת הטרנסג'נדרים", היא אומרת ממקום של מישהי בעמדת כוח בתחומים אחרים בחייה. "קודם כל ננסה להסביר לחברי הכנסת מי אנחנו. המטרה שלי היא לסייע לטרנסקסואלים בקשר עם המימסד. בייחוד לאלו שעובדות בזנות, ובאות משכבות מאוד חלשות". הבעיה העיקרית היא משרד הפנים, נורה גרינברג קבעה תקדים כשהיתה הראשונה ששינתה את שמה עוד לפני הניתוח. "הסיפור שהם מספרים לכולם הוא שמי שרשום כגבר לא יכול להרשם כאישה. אבל הפעם הם נתקלו במישהי שבדקה את החוק. הסתבר שזה לא ככה". התנכלות נוספת של הרשויות היא האיסור של משרד המשפטים לפרסם מודעות שיש בהן אזכור לטרנסג'נדריות. פירסומים לשירותי מין אחרים, בוטים עד כמה שיהיו, עוברים בעיתון בלי בעיה, לטרנסג'נדרים אסור לפרסם את עצמם. האפליה הזו מאלצת הרבה מאוד נערות ליווי טרנסקסואליות להפסיק לעבוד בבית ולחזור לרחוב, שם הן חשופות הרבה יותר לסכנות.
מטרה נוספת, ונורה מודעת ליומרנות שלה, היא לחנך את הציבור ולשנות את הגישה לתופעה. אבל העיקר הוא ליצור קהילה טרנסג'נדרית, לא רק לטפל בבעיות אלא לקרב אנשים. "טרנסג'נדרים הם כמו שפני סלע, כל הזמן פוחדים, נצמדים לקיר. הייתי שם".
