בקול גדול

בקול גדול הוא הסרט המושלם לנערות המתבגרות וגם לכמה בחורים רגישים עם חיבה לבלונדיניות מיניטוריות בשם הילארי דאף (שלדעתי אגב היא יפיפיה אמיתית ומתוקה). בקול גדול הוא סרט מושלם לבחורות בגיל העשרים שאוהבות קומדיות קלילות וצפויות ושומרות אמונים לאיידן מסקס בעיר הגדולה הלא הוא ג'ון קורבט ההורס. בקול גדול הוא סרט שמתאים גם לקהילת הגברים הרגישים שרוצים לבהות במסך בלי לחשוב יותר מדי ובעיקר להתרשם ממספר לא מבוטל של כוסיות שרות, מרגליה של רבקה דה מורניי או שסתם מחפשים דז'ה וו לסדרת האייטיז "תהילה".

טרי פלטשר נערה כל אמריקאית ומתוקה אמיתית גרה לה בכייף בעיירה קטנטנה בארה''ב, יש לה אח אוהב ותומך בשם פול (ג'ייסון ריטר- הבן של) הורים חביבים (האבא קצת קשוח) ודודה קולית למדי, לטרי יש כישרון שירה נדיר והיא מטפחת אותו בחוגים שונים ובבית הספר, חלום חייה הוא להתקבל ללימודי מוזיקה בבית ספר נחשב בלוס אנג'לס העיר הגדולה, לכן היא שולחת דיסק עם מיטב שיריה ומחכה.

כולם פרט לאביה תומכים בחלומה ואחיה אף מגדיל לעשות ושולח ללא ידיעתה דיוידי ובו קטעי צילומים אותם ערך ובהם היא מופיעה, עד כאן הכל נפלא, אז לא, בערב סיום לימודיו בזמן שטרי ופול חוזרים מהופעה נכנסת בהם מכונית, פול מת במקום, טרי נפצעת וכשהיא מתעוררת נעלמת ממנה חדוות החיים והרצון לשיר ואז כמובן מגיע מכתב הקבלה ללימודי המוזיקה והיא נוסעת (אחרי שיחד עם אמה ודודתה שיקרה לאביה שחושב כי היא נוסעת להתארח אצל הדודה).

לוס אנג'לס העיר והאגדה מזמנת לטרי התמימה שלנו המון חוויות שונות ובעיקר מהווה קרש קפיצה להתבגרות של הילדונת בת ה-16, אפילו חבר היא תמצא שם, עם מבטא אנגלי ולוק כללי שהאמת לא ממש מרטיט לבבות אבל שטויות.

הילארי דאף היא הסרט והסרט הוא הילארי דאף, הילדונת הזו שהחלה את דרכה בסדרת הטלוויזיה המצליחה ליזי מק'גוויר רק הולכת ומשתבחת מאז, מעבר למידותיה המיניאטוריות עליהן כבר דובר היא ניחנה בחיוך כובש ועיניים קורנות, חוצמזה שגם קול לא ממש חסר לה והיא די מצליחה בתור זמרת.
אין ספק שעוד נשמע עליה בשנים הקרובות ונראה לי האמת שיש לה בהחלט עוד מה להגיד, תנו צ'אנס לילדה ותראו, מגבים אותה בחן רב השחקנים הותיקים רבקה דה מורניי, ריטה ווילסון ,דיוויד קית' וכמובן ג'ון קורבט המקסים כתמיד.

בסך הכל הסרט קליל, זורם, נעים, קיטשי וחביב. נכון שאין פה אמירה חדשה או תחכום, אבל הכל עובד בקלישאות מוכרות, וזה גם נחשב. הבעיה היא בסאונד הנורא, במיוחד שבענייני שירה ומוזיקה עסקינן, הפלייבקים פשוט נוראיים ולא עובדים, המתוקה שרה והליפסינק לא ממש מתחבר, מה גם שישנה תחושת עמימות בכל הנוגע לשירה, כאילו הוצב הטייפ במרחק מה מהשחקנית/ זמרת, כל כך חבל שבא לבכות, רגעים מביכים נוספים נוגעים לבחירת מוזיקת הרקע והשירים שלא ממש מתחברים לסצנות, כמו שאמרנו, בעיית סאונד קשה.

בכל אופן לא נהייה קטנוניים, אל תצפו ליצירת מופת, קחו את הסרט בסבבה וזכרו מה שאמרתי על הננסית.