הבוקר התעוררתי לצלצול הטלפון שבו הודיעה לי חברה מהמושב כי החיילים/שוטרים בדרך וכולם עומדים בשער. נכון לאתמול בערב הרוב המוחלט של התושבים בגני טל החליטו להישאר, לא ללכת לשום מקום ולהקשות על המפנים ומגישי הצווים.
ניגשתי לשער, ובמשך שעה ארוכה עמדתי שם עם מאות רבות של אנשים שלא נתנו לחיילים להיכנס. חלק מהאנשים רצו ללכת ולדבר עם החיילים, אחרים היו כעוסים מדי. בכל מקרה עמדנו שם ושרנו, ואני נפעמתי מהעוצמה של מאות האנשים שלא מוכנים לוותר על הבית שלהם, לפחות לא בקלות שהצבא חשב שהם יעשו את זה.
כעבור כשעה החלה ישיבה בין ועד האנשים שהחליטו להישאר בגני טל לבין נציגי הצבא. סיכום הפגישה היה שהצבא יסוג כעת, אבל יחזור מאוחר יותר, בתיאום טלפוני. יש אנשים שמוכנים שהצבא ייכנס, ויש כאלה שלא, ותבינו, מדובר על אנשים כל כך עדיני נפש שאני נחשבת קיצונית לעומתם. אבל הם כל כך כועסים שהם לא יכולים להכניס חיילים הביתה. אף פעם לא ראיתי אותם במצב כזה, וזכותם לפרוק את הזעם שלהם בגבולות המחאה המותרת - ללא כל אלימות.
אני חושבת שמה שקרה הבוקר בשער הוא טוב. התושבים אמרו את דבריהם - והאינסטינקט הראשוני שלהם היה לומר לחיילים "לא רוצים אתכם כאן". חשוב להבין, בשער היו אנשים שכבר ארזו את ביתם, אישה אחת הקריאה בקול רם מכתב לחיילים. חסימת השער הבוקר העניקה מחדש את גאוות היחידה לתושבים כאן, והם והבינו שזה המקום שלהם. הצבא בטח חשב שהוא יגיע אל גני טל, הישוב הראשון, והתושבים כאן יקבלו את הצווים. אבל זה לא מה שקרה. במקום זה ישבנו ושרנו, בלי להתלהם. בלי שום אלימות. אני לא חושבת שהצבא צריך לקבל ממני אישור לפעולות שלו, ואם החיילים היו רוצים להיכנס הם היו נכנסים. זכותו של הצבא להיכנס - וזכותי למחות. אחרי המחאה שלי החיילים יכולים להיכנס ואני אקבל אותם בביתי.
אני באופן אישי רוצה שהחיילים ייכנסו אלי הביתה. אני רוצה שהם יראו אותי ואת משפחתי ואת ביתי. שידעו לאן הם מגיעים - לא שיתנו לי צו ויבואו אחר כך לגרש אותי מהבית שלי. אני רוצה לספר להם את הסיפור של משפחתי במאורעות משמר הירדן, ושל משפחתו של בעלי שפונתה מימית, ושל החממות שיש לנו. אני רוצה לשמוע מה מי שנשלח לפנות אותי חושב כאדם, ולא כשליח של המצב שהוא נמצא בו. אני רוצה להגיד לו שהבחירה אם לבצע או לא לבצע את מה שהוא נשלח לעשות נמצאת בידיו. אני לא אגיד לו מה לעשות, אבל אני רוצה שהוא יברר לעצמו אם הוא שלם עם מה שהוא צריך לעשות.
אני לא יודעת מה יהיה בשעות הקרובות. יש כאן אנשים שרוצים כבר לקבל את הצווים. מי שירצה יקבל, ומי שלא ירצה יחסום את השער. זה היופי בגני טל, שהוא אינו עשוי מקשה אחת. מי שארז ילך, ויקבל חיבוק, ומי שיישאר - יישאר. מותר לכולם לעשות הכל - כשהגבול הוא אי אלימות. בינתיים אנשים יוצאים ונכנסים מהשער של גני טל. אני הולכת הביתה. כשהודיעו על האירוע בשער בדיוק הכנתי לעצמי ארוחת בוקר, ואני חייבת לאכול אחרי הצום של אתמול. אמשיך לעדכן.
פינוי מתנחלים = בדיקת מכונית תופת?
אתמול בערב, לאחר הצום, התקיים במתנ"ס נוה-דקלים מפגש עם קציני צה"ל שאחראים על חיילים מהמעגל הראשון. פתחנו במליאה בה דיבר נציג הגוש ונציג הקצינים. נציג הגוש דיבר על כך שלא באנו לדבר פוליטיקה ולא לקרוא לסירוב, אלא לספר על עצמנו ועל מה שעובר עלינו בתקופה זו. הוא יצא נגד אטימות הלב שאליה מחנכים את החיילים ואמר שזה דבר שלא נוכל להסכים לו. קצין המשטרה, שאינני זוכרת את שמו (פרנקו משהו מאזור המרכז), דיבר על כל מיני נושאים שנשמעו לי כמו עץ גבוה להסתתר מאחוריו, כדי להצדיק את מעשיהם של אנשי הביטחון. הוא דיבר על דמוקרטיה ועל כך שהם מבצעים את החלטות המדינה. הוא הדגיש גם שכשהוא מבצע פעולה ביטחונית כמו חיפוש מכונית תופת, הוא לא שואל את עצמו למה הוא מבצע את זה, ולכן גם בביצוע ההתנתקות הוא לא שואל למה. שמעתי את דבריו והתביישתי. לא האמנתי שקצין בכיר במשטרת ישראל לא שואל את עצמו למה? והוא אפילו לא מתבייש להגיד את זה בקול רם. אם הוא לא יודע למה הוא עובד 24 שעות בהגנה על אחיו היהודים, אז ודאי שהוא איננו יודע מה הבעיה לגרש אותם מביתם תוך רמיסת זכויותיהם.
שמעתי את דבריו וחייכתי בעצב כשהבנתי שזו מהות ההתנתקות. ציבור גדול שואל את עצמו כל הזמן למה ולכן יש לו את המוטיבציה להלחם על המדינה הזו (עמידה נחושה תחת איום בטחוני כמו פצמ"רים, שירות ביחידות מובחרות ועוד). את הציבור הזה מנסים לרמוס ולפרק, אבל מה לעשות שמי ששואל את עצמו למה, ויש לו תשובות אמיתיות (ולא סיסמאות ריקות מתוכן ואמת) לא מתרסק ולא מתפרק גם אם מכים בו בכל הכוח שבעולם.
בדרך חזרה לביתי ראיתי המוני בני נוער צועדים על הכביש, חשבתי שכך זה כל ערב עד שעלתה לרכב טרמפיסטית שסיפרה לי שהצבא בדרך והם חוסמים את הכביש - כך אגב נהגו כל בני הנוער של הישובים, כשמבוגרים נכחו במקום כדי להשגיח שלא תהיה אלימות. מעניין מה יילד יום, אני בכל אופן מבטיחה לעדכן.