ימים קשים ומעיקים

על המכונית שלי תלוי סרט כחול לבן. בעירי, נתניה, מתנוססות כרזות מעוטרות בלבבות כחולים וכתומים, תזכורת כי עם אחד אנחנו. אלה מסרים שיכולים להתקיים זה לצד זה, שכן אין סתירה בין קריאה חד משמעית ליציאה מעזה, החלטה שהתקבלה ברוב דמוקרטי ונתמכת על ידי רוב העם בישראל, לבין הכרה אמיתית בקשיים של תושבי רצועת עזה החוזרים למדינת ישראל שלא מרצונם, הבנה אמיתית ועמוקה לקשיים שלהם, קבלתם ברגישות ונכונות להושיט להם כל עזרה ותמיכה. הם חוזרים, ותפקידנו לומר להם: ברוכים השבים הביתה.

אכן, ממש בימים אלה ישראל יוצאת מרצועת עזה. משאלתן של חברות תנועת "שובי", לראות את השער נסגר מאחורי החייל האחרון ולדעת כי חיילי צה"ל לא יסכנו עוד את חייהם בשמירה על רצועת עזה, משאלה זו עומדת להתממש. ובכל זאת, אלה הם ימים קשים, סוערים ומעיקים. הימים קשים לתושבי גוש קטיף המפנים את בתיהם, גינותיהם, הנופים בהם חיו שנים רבות. הם אלה שנדרשו להקריב קורבן אישי ולעזוב את בתיהם: לפרק, להסיר, לארוז. גם כשבאו לגוש קטיף פרקו וארזו, אלא שאז פעלו מתוך בחירה, אידאולוגיה או רצון להתחדשות. הפעם הם עושים זאת מתוך החלטה לא-להם, בניגוד לציפיותיהם, והחלטה זו מלווה בכאב אמיתי. הם לא תכננו להיות מוקפים באויבים ושונאים, הם לא תכננו את שריקות הפצמ"רים, והם לא תכננו לעזוב. יש ביניהם כאלה שעזבו כבר; יש שהשלימו עם ההחלטה, ובכל זאת נתקלים בקשיים רבים של התארגנות, בחירת בית חדש והכנת הילדים לקראת הפרידה; יש שיעזבו ברגע האחרון ממש, אחרי טקס פרידה כואב; ויש, לצערנו, מיעוט קיצוני הבוחר להיאבק בחיילי צה"ל שנשלחים לפנותם. אך כל העוזבים יצאו מעזה בשליחות השלום. על כך עלינו לברכם, על כן עלינו לתמוך במאמציהם לבנות בית חדש, למצוא מקומות עבודה, לשלב את הילדים במערכות החינוך ובחברה החדשה, בכל מקום בו יבחרו לגור.

מראשית דרכה, תנועת "שובי" הביעה הבנה ותמיכה לקשיים של תושבי הרצועה והציעה להם עזרה, מתוך הכרה בהשלכות הרגשיות הקשות שיש למעבר עבורם. היו שנעזרו בנו בגלוי, היו שנעזרו באופן סמוי, היו שכעסו על עצם הפניה. קריאתנו לתושבי רצועת עזה נבעה מאמונתנו כי פרידתם היא הזדמנות לצמיחה, כי משימות פיתוח רבות מחכות להם ולנו במדינת ישראל – בגליל ובנגב, ואפילו במרכז. העזיבה היא גם החזרה הביתה, ובבית מחכים להם.

אלה הם גם ימים קשים לחיילים שיאלצו להתמודד עם המתנגדים לפינוי ולהתעמת עם אזרחי מדינתם, שאינם אמורים להיות אויביהם, ולאמהות (וגם לאבות) של החיילים, שתמיד ידעו דאגה, אך לא צפו כי יחרדו לנזקים פיזיים ונפשיים שיגרמו לבניהם מבית פנימה. כאמהות לחיילים, אנחנו מקוות שתושבי הרצועה ימנעו מכל פגיעה, פיזית ונפשית, בחיילים. ההקלה תגיע רק לאחר שאחרון האזרחים והחיילים יעזוב את הרצועה. אז נעמדו בפני המשימה הבאה – משימת קליטתם של תושבי רצועת עזה. שובו הביתה בשלום.