זולפא אלחוסייני, עזה

רוב השאלות והחששות של הפלסטינים תושבי עזה קיבלו תשובה הולמת בנאומו של הנשיא מחמוד עבאס (אבו מאזן), ששודר אתמול בצהריים בטלוויזיה הפלסטינית. רוב האזרחים צפו בו, ואבו מאזן אכן התייחס לרוב הנושאים שמדאיגים את האזרח הפשוט, ומשפיעים על חיי היומיום ברצועה.

עבאס דיבר על הדאגה של כולם מביצוע תוכנית ההתנתקות, כתוכנית שמהותה עזה תחילה וסוף גם יחד, כך שלא ייווצר רצף בין עזה והגדה עד שבסוף נקבל שתי ישויות מפוצלות. הוא הבטיח כי בשיחתו עם בוש הובטח לו שפינוי עזה יהיה רק ההתחלה, וכי יהיה קישור בין הגדה והרצועה, ולא ייעשה שום צעד חד צדדי בקביעת הגבולות של שתי המדינות.

הבעיה שהכי מדאיגה את האזרחים ברצועה היא שאלת המעברים בין עזה לישראל ולגדה. לדברי עבאס, ישנו הסכם לגביהם עם הצד הישראלי, עד להפעלת מה שמכונה המעבר הבטוח בין הגדה לעזה, כמו גם התחלת הבניה בנמל עזה הימי. עם זאת, אין עדיין הסכמה לגבי הפעלתו של שדה התעופה הבינלאומי.

נושא אחר שאינו פחות חשוב, וכבר כתבתי עליו בעבר, הוא עניין האדמות מהן יפונו ההתנחלויות. לדברי עבאס, 97 אחוזים מאדמות אלה הן אדמות ציבור, ורק שלושה אחוזים הן רכוש פרטי, שעל בעליו להוכיח את בעלותו במסמכים מלפני 67. לגבי שאר האדמות, אנו כולנו, אזרחים כרשות, מחוייבים לשמור על הרכוש הציבורי הזה, כמו גם על הביטחון, כי זו הנקודה החשובה, הרגישה והמהותית ביותר, שתבטיח נסיגה השקטה ותרבותית, שתוכיח לעולם, ולנו עצמנו, כי אנחנו אנשים מתורבתים וזכאים למדינה.

נקודה אחרת אליה התייחס עבאס היא החגיגות והטקסים המתוכננים ברצועה לקראת ההתנתקות. עבאס טוען כי מוקדם מדי להפגין שמחה ולחגוג – יש לחכות עד שהישראלים יצאו מאדמתנו. "עלינו לחשוב ולתכנן, ולא לחגוג ולירות זיקוקים וכדורים, זה דבר לא תרבותי. עלינו לחדול מהתגרויות. הישראלים רוצים לצאת - שיצאו, אבל לא לגדה. לא נרשה שההתנחלויות יועתקו לגדה, בנוסף לכל ההתנחלויות המוקמות שם על אדמותינו בצורה לא לגיטימית", דברי עבאס.

גם התייחסותו של עבאס לחמושים ברחוב הפלסטיני היתה רצינית ביותר. הוא אמר שתופעה זו חייבת להיפסק וחייבת להישאר רשות אחת, חוק אחד ונשק אחד. בהזדמנות זו גם התייחס הנשיא לירי הרקטות ובמיוחד למקרה לפני כשבוע בבית חאנון, כששני אזרחים חפים מפשע נהרגו מהתפוצצות רקטה על ביתם. עבאס אמר חד משמעית שהתופעה הזו חייבת להיפסק. זו עמדה המקובלת על הרחוב הפלסטיני, שמאמין כי יש לעסוק נושאים כמו הביטחון, הכלכלה, החיים החברתיים בית הספר והאוניברסיטאות, כדי להראות שעם נסיגת הישראלים, נוכל לחיות בתנאים טובים ביותר.

דבריו של אבו עבאס עשו רושם טוב על התושבים, אולם הם עדיין מודאגים מאוד ממהות הנסיגה, ומהאפשרות שהעיר תהפוך לבית כלא גדול – אין יוצא ואין בא. לאחר הנאום הם סומכים יותר על הנשיא, משום שהנסיגה היא בעצם אחד המבחנים לשלטונו.

לגבי הנסיגה עצמה – היא אמנם קרובה, אבל אפשר להגיד שהציבור בעזה אדיש. אף אחד לא רוצה לחגוג, גם בלי אזהרותיו של אבו מאזן, ואין שום רצון ללכת ולראות את ההתנחלויות, משום שהן היוו מקור לסבל וסמל לכיבוש עבור הפלסטינים. אנשים לא מרגישים עדיין שהפינוי באמת קורה, ורק דואגים שהמחסומים ייסגרו. אתמול נודע כי סגר מלא יוטל על הרצועה מה-11 באוגוסט, מחר, עד ל-11 בספטמבר. אנשי עסקים שמקבלים אישורים להיכנס לישראל, וגם פועלים, לא יוכלו לעשות זאת. כל עוד שזה רק לתקופה קצרה ומוגבלת אנשים יכולים לסבול. הבעיה היא מה יקרה אם זה ייקח הרבה זמן. הנשיא הבטיח שהדברים יתפתחו לטובה, ויכול להיות שיסכימו להעסקת פועלים בישראל, אבל זה מאוד מדאיג שאם מתנתקים אז מתנתקים סופית והפועלים לא יוכלו לחזור לעבודה, ולא כולם ימצאו עבודה בעזה.

כל העולם מתעסק בתוכנית ההתנתקות, ובינתיים לילדים האומללים שנמצאים בחופש הגדול אין לאן ללכת או לבלות. אפשרויות הבילוי המעטות במילא שיש בעזה התמעטו עוד יותר עקב מצב הבריכה והים. בעזה יש בריכת שחיה אחת, והיא כורעת תחת עומס האנשים שפוקדים אותה בימי שלישי, היום המיועד לנשים וילדים. בימי שישי יש רחצה משותפת למשפחות, אבל אז הנשים לא נכנסות בדרך כלל, כי אף גבר לא יסכים שאשתו תיכנס בבגד ים לנגד עיניהם של גברים אחרים. פרט לצפיפות האיומה, הבריכה לא נקיה, ובעליה משתמשים במי הים כדי לחסוך כסף וחומרי ניקוי. גם הים אינו במצב טוב יותר: אזור הנמל בחוף עזה הוכרז כבר לפני כחודש כמסוכן לרחצה, בגלל זרימת ביוב למים. רק דרומה יותר, לכיוון אזור השייח עג'לין, הנופשים עדיין נמצאים שם באוהלים מסודרים עד סוף עונת הקיץ.

הילדים שלי, ואני בטוחה שעוד ילדים רבים, נמצאים איפוא כל היום בבית, כי אין מקומות לצאת ולבלות. אני לא מוכנה שישחקו ברחוב, כדי שלא יקבלו מכת חום, כך שהם כל היום בבית, משחקים ומציקים אחד לשני. רק בשש בערב אני לוקחת אותם לשחק קצת למטה – מינא עם הבובה, הבנים עם הקורקינט - ושם הם פוגשים חברים. אתמול בעלי אמר לי שיכול להיות שידחו את פתיחת השנה, המתוכננת ל-1 בספטמבר, גם כן בגלל ההתנתקות. לדבריו, בגלל החשש מסגר ממושך יכול להיות שבתי הספר של אונר"א, סוכנות הפליטים של האו"ם, יהפכו למחסני מזון, ולכן כל מערכת החינוך תתחיל השנה לפעול רק ב 20 לספטמבר.