נתניהו שוב משפריץ

במדינה אחרת, אחת עם זיכרון מעט יותר ארוך, ההתפטרות של בנימין נתניהו ממשרת שר האוצר היתה פוסלת אותו מלכהן בעתיד כראש הממשלה. מעין חותמת בלתי נראית של "לא להשתמש אחרי ה-7.8.05", שכמוה כשהשלכה לפח הזבל הציבורי, גם בלי פסיקה חד משמעית של מוסד משפטי כלשהו. הסיבה לכך אינה נעוצה בעמדה האידיאולוגית שהביע נתניהו כשהתפטר, כי אם בעיתוי ההחלטה ובדינמיקה שהובילה אליה. המהלך הזה הוא האחרון בשורה ארוכה של החלטות מופרכות, שמטילות צל כבד על שיקול הדעת של נתניהו כמנהיג. האיש, שמוצג תמיד כאמן הספינים ואשף יחסי הציבור, נלכד פעם אחר פעם בחוטים שהוא טווה, מסתבך בתוכם ומועד. אם להסתמך על ההיסטוריה האישית שלו, כך יקרה גם הפעם.

ההתנהלות של נתניהו לאורך החודשים שהובילו לתוכנית ההתנתקות היא שילוב בלתי אפשרי של עמדות פוליטיות ניציות, הססנות, אי עמידה בלחצים ופזיזות. הנה נתניהו נוטש את המליאה לפני ההצבעה המכריעה על ההתנתקות; רגע, פתאום הוא חוזר ומצביע בעד; פה הוא אומר שהצבעתו מותנית בהכרזה של שרון על משאל עם ב-14 הימים הקרובים; חלפו שבועיים, ודבר לא קרה. אחר כך הוא הבריז מהצבעה נוספת כדי להשתתף בטקס זיכרון לאחיו יוני באנטבה. קודם לכן, במאי 2002, בקדנציה הראשונה של שרון, הוא כפה על ראש הממשלה החלטה מגוחכת במרכז הליכוד, האוסרת עליו להקים מדינה פלסטינית. שרון לא מצמץ בכל המקרים הללו, ונתניהו ביזה את עצמו. הוא מתפטר מהממשלה כשההתנתקות היא כבר עובדה מוגמרת, רק אחרי שאחד, ביבי כינויו, סייע לסלול אליה את הדרך.

אם נגלגל לאחור את סרט ההקלטה, נגלה שהקריירה של נתניהו שזורה ברגעים מגוחכים כגון אלה, שאמורים היו להפוך אותו כבר מזמן לליצן פוליטי, מין יוסף פריצקי עם שארם: הוא רץ לאולפני הטלוויזיה והודה מיוזמתו בקיום ה"קלטת הלוהטת", למרות שאף גורם תקשורתי לא עמד לחשוף מיוזמתו את דבר קיומה; כראש ממשלה הוא הסתבך בפרשת "בראון תמורת חברון" המביכה, פתח את מנהרת הכותל וגרם במו ידיו לכך שנשיא אמריקאי יבקר בפרלמנט הפלסטיני – בניגוד מוחלט לאידיאולוגיה שלו; אחרי שחזר מהגלות הפוליטית שלו (שנמשכה שנתיים בדיוק, כמיטב המסורת הישראלית), הוא זרק לפח ב-2001 את הסיכוי להיות ראש ממשלה, כיוון שדרש עריכת בחירות חדשות וסירב להנהיג את סיעת הליכוד המכווצת בכנסת, שמנתה רק 19 מנדטים. כך פגר פוליטי מהלך בשם אריאל שרון קפץ על המציאה, התעורר לחיים ונהפך לאחד מראשי הממשלה הדומיננטיים בהיסטוריה.

אדם שטועה בכל צומת מרכזי בקריירה שלו, שאגלי זיעה נוטפים מפניו בכל מצב של לחץ, שאינו מסוגל להשתחרר מצלו המאיים של בן ציון נתניהו ("אתה יודע, אבא שלי הוא היסטוריון", סיפר אתמול במסיבת העיתונאים. מה אתה סח?), יכול אולי להוביל את הולנד. במציאות הישראלית הכאוטית הוא יקרוס. ומה אתם יודעים – זה באמת קרה לביבי בקדנציה הקודמת שלו כראש ממשלה.

בכל האירועים שהוזכרו כאן גילה נתניהו, שרוממות הציונות בפיו, אגואיזם קיצוני: נהרוס כמה משפחות (בפרשת הקלטת)? כמה עשרות אנשים ייהרגו (בפתיחת מנהרת הכותל)? נמנה עסקן פוליטי דרגה ח' למשרת היועץ המשפטי (בפרשת בראון תמורת חברון)? נותיר את מדינת ישראל, בשעתה הקשה ביותר, בידיו של אויבי הפוליטי הגדול ביותר (בויתור על ראשות הממשלה)? ננטוש את הכלכלה הישראלית, בעיצומה של תוכנית שאמורה לתפיסתו לחולל בה מהלך היסטורי (ההתפטרות האחרונה)?

נדמה שכל השיקולים הללו כלל לא חולפים במוחו אפוף הערפל. הכוח היחידי שמניע אותו הוא דאגה לרווחתו שלו, גם אם לבסוף מתברר כי הפירוטכניקה המילולית היא בסך הכל ריקושטים מהירייה של ביבי ברגלו.

מעבר לשיקול הדעת המפוקפק עד בלתי קיים שלו, דעותיו המדיניות של נתניהו סהרוריות ממש. בשנים האחרונות מעלים אנשי שמאל, בחשש גלוי, אפשרות של בחירה באדם קיצוני כמו אביגדור ליברמן לראשות הממשלה. אלא שאפילו לליברמן כבר יש תוכנית מדינית, בעייתית וגזענית ככל שתהיה. נתניהו פרגמטי עוד פחות ממנו, ומציע למעשה דם, אש ותמרות עשן עד קץ כל הדורות. למרבה האירוניה, במהלך הקדנציה שלו כשר אוצר רכב נתניהו על כנפי השקט הביטחוני ועל התקוה שריחפה לפתע מעל המזרח התיכון – וקשורה אך ורק לתוכנית ההתנתקות. חבל רק ששר האוצר, שנהנה מפירות ההתנתקות, עשה הכל כדי לחתור תחתיה בכל רגע ורגע.

מאז הקאמבק שלו סיפרו לנו פעם אחר פעם שנתניהו השתנה, שהוא התבגר, שהוא כבר לא נלחם באליטות הישנות, שהוא למד את לקחי העבר. נדמה שזוהי דרכם של פרשנים לנסות ולעשות רציונליזציה ולגשר על הפער בין הרקורד העלוב של אדם לבין העובדה שהוא נוחת חזרה בחיים הפוליטיים, כאילו דבר לא התרחש. סיפורים דומים שמענו גם על יריבו הגדול של נתניהו, ראש הממשלה המכהן. כשם ששרון סלל את דרכו בחזרה לצמרת אחרי שהותיר אדמה חרוכה היכן שדרך, כך יקרה גם לנתניהו.

לאסוננו, הוא יהיה ראש הממשלה הבא, במוקדם או במאוחר, בין אם אחרי ניצחון על שרון ובין אם בעקבות ירידתו של האחרון מהבמה. גם אז, זה לא הוא שישתנה, זה אנחנו שנשכח. למרבה המזל, אפשר לסמוך על נתניהו שיזכיר לנו מאילו חומרים הוא עשוי; למרבה הצער, נתעשת כנראה רק אחרי שמנהיגותו המעורערת תפגע שוב בכולנו.