הפרשנים מזדכים על נתניהו

כותרת: מתנתק. כמו בצהובון המתחרה, גם במעריב בוחרים להבליט סקר טרי, שמצביע על יתרון גדול מאוד לשרון, אחרי מהלך ההתפטרות של נתניהו.

עיצוב: פורמט "אירוע חשוב לאללה" – מרבית העמוד עוסק בהתפטרות ובתמונה מיוזעת של נתניהו. כשבעה עמודים פנימיים עוסקים בפרשה.

בן כספית, במאמר שמתיימר להיות מאמר פרשנות ובעצם לא אומר כלום. ביבי היה שר אוצר מצוין, ביבי התלבט עד לרגע האחרון, זו פרישה אידיאולוגית ונשארים עם שאלה – מה יעשה נתניהו. באמת תודה, 400 מילה בשביל להישאר עם אותה כמות מידע ואותה תובנה. סחתיין, בן. נעבור את ההתפטרות ביחד.

דן מרגלית מדבר בגוף ראשון, קצת נעלב על זה שביבי שיקר גם לו. 24 שעות לפני ההתפטרות אירח מרגלית את נתניהו ופרס בערוץ 10. "הייתי כמה עשרות סנטימטרים מהם בעת הקלטת התוכנית" מגלה מרגלית רגעים אינטימיים מחייו לקוראי מעריב ומוסיף ש"בכל זאת לא הצטרפתי אתמול למקהלה המדברת, שטענה כי נתניהו שקרן". מאמר פרשנות או בלוג? מאמר, כי בניגוד לחברו, מרגלית גם מנסה לפרש את המהלך ולחזות את העתיד הפוליטי. לטענתו, החלק הרלבנטי בקרב על ראשות הליכוד יחל רק עם תום ההתנתקות, לא רגע קודם.

כותרת: נתניהו התנתק. העיתון לא מסתיר את דעתו על מהלכו של שר האוצר, לא רק במאמר הפרשנות אלא גם בהוספת תוצאות סקר מעל הכותרת, ממנו נבחר הנתון כי 47% מהנשאלים חשבו כי המניע להתפטרות היה אינטרס-אישי-פוליטי.

עיצוב: פורמט אירוע רציני – יותר מחצי מהעמוד הראשי מוקדש להתפטרות ושבעה עמודים פנימיים.

העיתונאית הוותיקה נחמה דואק מסרבת להתרשם מהקושי והקרע הפנימי עימו נאלץ נתניהו להתמודד בחודשים האחרונים וקובעת כי, למרות המניפסט המנומק שפרט ביבי במסיבת העיתונאים, הכל פוליטי. לדואק ברור כי בעיני רוחו של נתניהו לא עמד בסיס הטרור בעזה אלא הקלפי בפריימריס בליכוד וחיבוק חם מהימין הניצי.

סימה קדמון נכנסת חזק וישר בשר האוצר. "'לא אעשה שקר עם עצמי, אמר אתמול בנימין נתניהו. עם עצמו אולי לא, אבל איתנו דווקא עשה". מפתיחת המאמר שלה די ברור, שסימה קדמון לא התרגשה מדברי שר האוצר המתפטר והיא מבטלת את טענותיו בזו אחר זו. "שמענו כבר שמותר לשקר בשביל ארץ ישראל, בשביל פיחות, בשביל ביטחון. אבל בשביל קריירה?". קדמון מעריכה כי העובדה שמהלך ההתפטרות שלו עשוי להתגלות כפלופ צריכה להדאיג אותו הרבה יותר ממעורבותו ההיסטורית בממשלת ההתנתקות.

כותרת: שרון: התפטרות נתניהו לא תסכל הפינוי. באופן לא ממש מפתיע אצל שוקן, לא ניתן לחוש בסנסציה הישר מהדפוס. למרות הכותרת המציגה את זווית שרון, קשה ללמוד על דעתו של העיתון על המהלך.

עיצוב: פורמט רגיל ושגרתי, פחות משליש עמוד מוקדש לפרשה. כ-5 עמודים בלבד עוסקים בהתפטרות נתניהו.

נחמיה שטרסלר, הפרשן הבכיר של עיתון "הארץ" ששימש כשופר מובהק של ביבי בשנתיים האחרונות, נשאר נאמן לעקרונותיו הקפיטליסטים ונוזף בביבי על שנטש את יישום הרפורמות וקובע שלא הכלכלה, שומו שמיים, עניינה את נתניהו, אלא, הפתעה הפתעה, הוא עצמו. שטרסלר סוקר את מהלכיו הפוליטיים של שר האוצר מעט בלעג, כמו לפתע מגלה שהכל פוליטיקה, ולא כלכלה טהורה. שטרסלר, אולי מעט נבגד, קובע שכיון שלא הכלכלה עמדה בראש מעיניו של שר האוצר עד מחר, הרי שגם הציבור לא מעניין אותו לכן נתניהו לא ראוי להיות ראש ממשלה.

אבירמה גולן, לעומתו, נושמת מעט לרווחה. אחרי שהצליח לסחרר את כולם ברטוריקת המסירות המקצועית שלו למשק, חזר לפתע ביבי הישן והתחמן, זה שלא מתעסק בכלום מלבד ענייניו האישיים. עם זאת, גם גולן נאלצת להודות שגם הפעם – אשף יחסי הציבור עשה זאת שוב בתזמון מושלם. אבל, אחרי שלדבריה החליש את מדינת הרווחה וקיצץ בכנפיהם של העובדים, מסוכן ביבי עכשיו יותר מתמיד. גולן חוששת ש"החורבן שהשאיר אחריו ב-1999 ייראה זניח לעומת זה שהוא עוד עלול להמיט". ימים יגידו.

כותרת: נתניהו מתפטר. המוסף הסמי-עצמאי של "הארץ" עוסק, כרגיל, בתכלס – כמה ירדו המניות ומאמר פרשנות נרחב של העורך, גיא רולניק.

עיצוב: "משהו מרגש התרחש בעולם הכלכלי" – כל העמוד הראשון מוקדש לכך עם תמונת ענק של נתניהו מרוחה עליו. כשישה עמודים מהמוסף מוקדשים לעניין.

במאמר פרשנות קר, צופה גיא רולניק קדימה ומנסה לחזות מה יהיה. במאמר, שנכתב לאחר שנודע שאולמרט ישמש כמחליפו של ביבי, צופה רולניק, אולי מקווה, שהשר הנכנס יהיה יותר ביבי מביבי ויעביר את הרפורמות שנתניהו לא הספיק. השאלה הגדולה, על פי העורך הראשי של העיתון היא, זהותו של ראש הממשלה הבא ושל שר האוצר שלו. זה הכל. בלי פוליטיקה.

מירב ארלוזרוב, לעומת זאת, מאוכזבת. "ביבי נוטש" היא כותרת המאמר שלה. ארלוזרוב טוענת שהגם שלא כל הרפורמות יצאו לדרך, הרי משעה שביבי זכה לתואר מבצע הרפורמות הוא חש שאפשר כבר לעזוב. ארלוזרוב מתארת את יאושם של "פקידי האוצר", שחשים גם הם נטישה. ארלוזרוב, שנטשה גם היא את משרתה בשבוע שעבר, קובעת ש" מבחינת יחסי ציבור הוא כבר עשה את שלו, אבל מבחינת העבודה המעשית - הוא פרש בעיתוי נבזי במיוחד".