ככה מפספסים מחבל

חקירת נסיבות הפיגוע בשפרעם חשפה, פעם נוספת, את הליקויים המהותיים שבתיאום הנחוץ כל כך בין גופי הביטחון השונים הפועלים בישראל. לא היינו צריכים להמתין לדיווח ב"הארץ", כדי לשער, שחוסר האינטגרציה בין המנגנונים - צה"ל, שב"כ והמשטרה - הוא שמנע את איתורו המוקדם של המפגע, שהשאיר "כתובות רבות על הקיר". במילים אחרות, חלקיו השונים של הפאזל היו מונחים בידיים שונות, ולא היה התיאום הנדרש על מנת להרכיב אותו, ובכך, אולי, למנוע את הפיגוע.

אלא שאין המדובר בבעיה חדשה או לא מוכרת. ודאי לא כזאת שלא ניתן היה לפתור מראש. חוסר התיאום, אשר יוצר סיטואציות אבסורדיות, ולעיתים, כך מסתבר, גם קטלניות, טבוע בביורוקרטיה הישראלית (גם אם לא רק בה בלבד) באופן כה עמוק, עד כי איש לא נותן עליו את הדעת, אלא לאחר אסונות ונפגעים בנפש.

לא מדובר רק בבעיה ביטחונית. הכשלים והליקויים בתיאום בין גופים שונים הם מנת חלקם של רוב הגופים הגדולים הפועלים בארץ. כך, לדוגמה, מחשבי משטרת ההגירה לא תמיד מחוברים למסוף של משרד הפנים, מה שמביא לגירושם מהארץ של אלפי עובדים חוקיים; את ניהול משק המים בישראל, שכידוע, לא סובלת מעודף במשאב הנוזלי, מנהלים 11 (!) גופים שונים; גם בכל הקשור לפיקוח על הבנייה שוררים אי סדר ומבוכה רבים, כפי שעלה מדו"ח חקירת אסון ורסאי. וכך הלאה והלאה. נדמה, שכמעט בכל תחום בו נחפש, נמצא כשלים בתיאום בין הגופים השונים האחראים לו.

אך דומה שהמצב חמור שבעתיים, כשמדובר בתחום הביטחוני, שעיקר עיסוקו, לפחות בתיאוריה, הינו בהגנה על חיי אדם. היריבויות רבות השנים בין השב"כ, המוסד ואגף המודיעין של צה"ל מוכרות היטב לכל מי שמצוי בתחום. אף שעבודתם של שלושת הגופים חופפת בחלקה, לא תמיד הם ששים לחלוק זה עם זה את החומר שברשותם - לעיתים מתוך מניעים פסולים של "גאוות יחידה" ואגו מנופח. מה שמקומם עוד יותר, ולעיתים בלתי נתפס ממש, הוא התיאום הלקוי בתוך הגופים עצמם, ובראשם צה"ל. כך, לדוגמה, במקרה של העריק שהפך למחבל, הבקו"ם לא טרח לעדכן את בסיס הטירונות בו הוצב, על כך שהחייל כבר ערק מיחידה אחרת, וממתין לוועדה רפואית נפשית. ניתן היה לצפות, שפרטים מהותיים מסוג זה, יגיעו לידי מפקדיו הישירים של החייל בנוהל מסודר, ולא יתעופפו להם בין הכסאות. ובכלל, איך קורה שחייל בשירות סדיר עורק מהצבא פעמיים, בלי שאיש נותן על כך את הדין? מפאת קוצר היריעה, אגב, לא אתייחס לבלגן השורר בכל הקשור לתיאום במשטרה. אציין רק, שאם אחד מקרוביכם נעדר, כדאי שלא יעשה זאת בקו התפר שבין המרחבים השונים, או בתקופה זו של טרום תוכנית ההתנתקות.

בשורה התחתונה, גם המקרה הנוכחי הוא דוגמה לכך שבישראל של שנת 2005, עדיין לעיתים קרובות מדי, יד ימין לא יודעת מה עושה יד שמאל. ניתן רק לתמוה על כך, בהתחשב במהפכת המיחשוב והמידע שפקדה אותנו בעשורים האחרונים. לעיתים נדמה, שכל מה שנדרש, הוא מאגר נתונים פשוט ונגיש, שיחבר בין גופים שונים, יצליב מידע ויתריע על ליקויים. הטכנולוגיה כבר כאן, צריך רק להתחיל להשתמש בה.