מהדורת החדשות בטלוויזיה הפלסטינית בחצות נפתחה באירוע המצער, שהיה אתמול בשעה תשע בערב בערך, באזור בית חאנון בצפון הרצועה. מצפון הרצועה שוגר טיל שמטרתו היתה כנראה בתוך הקו הירוק ובמקום זה פגע בבית פלסטיני באזור בית חאנון. התוצאה: הריגת ילד בן 8 ופציעת 9 אחרים, שהיו בקרבת מקום, ביניהם 4 ילדים בניו של חבר המועצה המחוקקת הישאם עבד אלראזק, השר לענייני אסירים לשעבר, וביתו של האזרח עדנאן אל אשקר.
כמובן הגינוי הרשמי בא מצד הרשות באמצעי התקשורת השונים, ובמיוחד שפגיעה זו גרמה להריגת ילד קטן, ובכלל, זאת לא הפעם הראשונה שטילי הקסאם פוגעים באזרחים פשוטים, בבתיהם וברכושם. הגינוי הרשמי מצד הרשות בא הפעם, כשהגיעו מים עד נפש.
כל הניסיונות וההתחייבות של הפלגים הפלסטינים בקהיר ובעזה בפני כל המעורבים בעניין, כמו המשלחת הביטחונית המצרית, על רגיעה, מתנפצים במעשים לא אחראיים כמו אלו. הרשות גם חושבת שנפילת הטיל בשטחי ישראל הוא גם פגיעה והפרה של הרגיעה. ניתן להרגיש שהרשות שומרת על קור רוח מול הארגונים הפלסטיניים, במיוחד עם התקרבות מועד ההתנתקות, כי היא לא רוצה ולא צריכה גם להיכנס למצב של ערעור השקט הפנימי ברצועה בינה לבין הפלגים השונים, ובמיוחד ארגוני ההתנגדות. הרשות לא צריכה לחזור לאירועים שהיו לפני פחות מחודש, אבל מצד שני היא לא תרשה לכל גוף לחבל בתהליך התיאום הפלסטיני הישראלי לקראת ההתנתקות.
בינתיים אף גוף לא לקח את האחריות על השיגור הקטלני. בהתחלה חשבו שהפעולה נעשתה על ידי אנשי הג'יהאד האיסלאמי, אך בכרוז שהם פרסמו היום, הם הודיעו על אי מעורבותם או כל אדם השייך להם. וכך נשארה הדילמה פתוחה.
"אנשים זרים" אשמים בירי
הרבה אנשים, במיוחד אנשי הפלגים, משערים שפעולות מסוג זה הם מעשה ידם של "אנשים זרים" לא מוכרים, שמטרתם היא לערער את השקט הפנימי והאחדות הלאומית הפלסטינית. דברי הארגונים והפלגים מובאים בהכרזות רשמיות של אנשי הפלגים או הדוברים הרשמיים מטעמם, או דרך הודעות כתובות מטעמם.
מי שניזוק מכל האירועים האלה ואחרים הוא האזרח הפלסטיני הפשוט, שאוכל אותה על הראש מכולם. הכיבוש הישראלי, הרשות הפלסטינית והפלגים הפלסטינים השונים הפעם הזעם גדול ותחושת הכעס עולה וצפה. "אין יותר פחד לדבר ולהגיד את האמת בזמן שהמוות מגיע לבתים ולילדים", כך סיפר לי עד ראייה שהיה בסביבת בית חאנון אתמול, וכאשר הטיל פגע בבית והתפוצץ הוא נסע לאזור. האנשים בזירת האירוע מחו בפניו ובפני אמצעי התקשורת שהגיעו למקום על האירוע הקשה, על תחושת חוסר הביטחון שפוקדת אותם בגלל פעולות כאלה, במיוחד שמהלך כל התקופה האנשים לא יכלו להתערב או למחות על שיגור טילים בסמוך לביתם או מאדמותיהם החקלאיות והפרדסים, והתוצאה תמיד הייתה מכה ישראלית לכיוון בתי האזרחים ואדמותיהם, ואלה שמשגרים את הטילים חוזרים בשלום לבתיהם. הפעם, לפי מה שאמרו אנשי בית חאנון, "הדבר לא יעבור בשקט".
בקרבת מקום, התלהמו אתמול הרוחות בשדרות בהפגנת המתנחלים, אחריה עקבתי באמצעות אמצעי התקשורת. במיוחד כדי לדעת כמה הגיעו לשם. חמשת אלפים, עשרת אלפים או יותר. אבל כל זה לא הדאיג את הפלסטינים ברצועה. זה נכון שנשארו 12 ימים להתנתקות, אבל פעולותיהם של המתנחלים לא מעוררים כל הרגשה אצל הציבור הפלסטיני. מובן שההפגנה היא ניסיון להראות כוח ולהתמרדות על החלטת הממשלה הישראלית על הנסיגה מהרצועה וצפון הגדה.
בשיחת טלפון שערכתי עם ישראלית, היא שואלת אותי אם אנחנו ברצועה לא מפחדים מהמתנחלים או בעצם מהמפגינים, שיצעדו לכיוון גוש קטיף וינסו להיכנס? עניתי לה שבעצם המתנחלים היו כאן ברצועה כל הזמן, ועדיין נמצאים בהתנחלויות והדבר לא ישנה כלום, אפילו אם הם נכנסים בהמוניהם לגוש קטיף.