בין טרפה לנבלה

1. הבשורה המשמחת היא שככל הנראה נגמרה החגיגה. עובד ציבור שעושה צחוק מהעבודה, מושל בשלטון שררה נטול בקרה על מוסד ציבורי, שנים על גבי שנים על גבי שנים, נתמך בכוחות פוליטיים מפוקפקים, שמקור הכוח שלהם ארכאי, לא רלבנטי, שמרביץ, מדבר עם פה של ג'ורה, מטייח את העניינים הבוערים, מזניח את התשתיות ומתעסק בזוטות, שמנחית למטה אווירה נוראית של "הכל מותר", שבז לקהל ולדעתו, מתחנף לבעלי המאה... גברי לוי, הולך כנראה לאבד את מקור הכוח שלו.

לא בטוח שזה יקרה כבר מחר. יכול להיות שהוא ייבחר לקדנציה נוספת כיו"ר ההתאחדות לכדורגל. המצב נזיל, תלוי דילים, עסקאות של חדרי חדרים. טפטופים לעיתונות. אבל יש פה חדשות, והחדשות הן שיש לגברי לוי אופוזיציה אמיתית, שקצה באיש, שמבשרת שיש גבול. גברי לוי, לראשונה, מתחיל להזיע מהסיבות הנכונות.

2. הבשורה הפחות משמחת היא עובדת חיים עגומה: הדבר היחיד שיכול לשחיתות ממסדית הוא האינטרס הכספי. לא על עוולותיו הגדולים גברי לוי נופל, אלא משום שהוא לא מתאים עוד לעשירי הכדורגל הישראלי. עד היום הם, בעלי קבוצות הכדורגל ה"גדולות", בחרו לחיות עם יו"ר ההתאחדות בשלום. עכשיו הם יוצאים מהחורים. איש איש והיבלת שגברי פוצץ לו בשנים האחרונות, מתלכדים לכוח כלכלי שלליגה אין קיום בלעדיו.

3. שחר, ותאומים, ולוני, ושפירא הולכים לעשות לנו מנהלת ליגה. שזה הגיוני, וזה מריח יותר נקי, וזה מבוסס על ראייה קדימה, על מגמת התפתחות שסוטרת את המוסד המנוון של גברי לוי שחי על "שמור לי ואשמור לך".

אבל מההיכרות הקצרה עם אלו שיהיו הבוסים החדשים של הכדורגל הישראלי כולו, אנחנו כבר יכולים לדעת שאין על מי לסמוך. שיש סיבה אותנטית לפחד מהשתלטות של חבורת הצמרת על תשתית הכדורגל הישראלי, שהסיבה שאשר אלון מנתניה או אבי אמסילי מקרית גת יושבים בקרב פורום היו"רים החדש היא שפשוט אין להם ברירה.

הם, והקבוצות שלהם, עלולים להפוך למשרתי האדונים החדשים. האיזון העדין שאיכשהו נשמר עד היום ועיגן את יכולת קיומם, הולך לקרוס. מינהלת הליגה הזו, שעוד לא ברור איך תיראה, הופכת את הבשורה המשמחת לשמחה לאיד, לא הרבה יותר מזה.

4. וכך, הבשורה העיקרית שיש למהלכים האחרונים שרוקחים קברניטי הכדורגל הישראלי, מציבה דילמה אמיתית: בין טריפה לנבלה. בתיאבון.