אני מצפה מכם

ככל שהולכים ומתקרבים רגעי העקירה (זו אכן עקירה) של תושבי גוש קטיף, מתרחב הדיון הציבורי בנושא הקווים האדומים. רבים במחנה השמאל מנסים לשרטט את גבולות המחאה הציבורית שעל המחנה הנגדי לאמץ, במקביל תובעים מתנגדי ההתנתקות לקבוע את גבולות הכוח שעל נציגי השלטון להפעיל אל מול מחאה זו. הדיון בקווים האדומים משכיח חלק חשוב הרבה יותר - הדיון הציבורי ב"מצוות עשה", אלו הם ה"קווים הירוקים", אותם חובה על המנהיגות של מתנגדי ההתנתקות לחצות.

הקו הירוק הראשון שיש לתבוע ממנהיגות זו לחצות, הוא קריאה ברורה של הרבנים ומנהיגי הציבור לחיילי צה"ל ולשוטרי ישראל לבצע את פקודת הפינוי, על פי חוק ההתנתקות שהתקבל על ידי המוסדות הדמוקרטיים של המדינה. אין די בפנייה שקוראת לא לסרב, כאן נדרשת קריאה ברורה לפנות.

אני דורש ממנהיגי ציבור המתנגדים להתנתקות לא לנתק עצמם מכלל ישראל. עליהם להציג בפני קהלם את חשיבותה של אחדות ישראל ולפתוח בדיאלוג פתוח ומתמשך עם הצד השני, לפני, במהלך וגם לאחר ההתנתקות. ההתנתקות מזמנת אפשרות להתחברות מחודשת בין ציבורים שחטא היוהרה ניכר אותם זה מזה, אל לנו להחמיץ הזדמנות חד פעמית זו.

אני תובע מהמנהיגות לא להיאלם דום אל מול בני הטיפש עשרה שמובילים את העימותים אל מול כוחות הביטחון. להציב בפניהם דרישות ברורות ולא שפה רפה, המשתמעת לשתי פנים. גם אם מחוסר ברירה, נאלצה הממלכה להציב מולכם חיילים ולא רק שוטרים, אין בכך משום היתר לשלוח ילדים ונערים להתנפץ אל מול חומת החיילים ולהתישם בהתרסה מתמדת. את המאבק והמחאה נהלו מול הממשלה, מוסדותיה ומולנו אזרחי המדינה. צה"ל הינו הדבק האחרון שמחבר את לבני החברה הישראלית זו אל זו, ומחזק את יסודותיה אל מול סערות ופגעים, מי שעושה בצה"ל "קרדום לחפור בו",מציב אותנו בפני סכנה גדולה מבית ומחוץ.

המנהיגות של ציבור המתנחלים חייבת לעמוד באומץ אל מול אנשיה ולענות על השאלה מדוע לא הצליחה להביא לסיפוח גוש קטיף למדינת ישראל הריבונית, גם בעשרות השנים האחרונות בהן ממשלות ימין הובילו את המדינה. אולי, מתגנב החשד, מכיוון שידעו כי אין לכך לגיטימציה רחבה בציבור הישראלי וההתנחלות בלבבות לא צלחה. "שובו בנים לגבולכם", הילחמו על נשמתה של החברה הישראלית באשקלון, בשדרות ובתל אביב, הבטיחו את זהותה היהודית והדמוקרטית ואזי נוכל לצאת למסע משותף לקביעת יעדינו, ואולי בסופה של דרך, נגיע שוב לגוש קטיף.

אני תובע מהמנהיגות הציבורית של תושבי יש"ע להציע לאנשיהם חזון ציוני ליום שאחרי ההתנתקות, בבחינת לא פסו משימות ציוניות למבקשים להקים חברת מופת, גם אם זו תוקם בשלב זה, רק על חלק מאדמת ארץ ישראל. חברה צודקת ופחות מפוערת היא תנאי לקיומו של העם היהודי בציון לא פחות ואולי אף יותר מחולות עזה.

לבסוף, אני תובע מציבור המתנחלים לעמוד במבחן הציות בו עמדנו חברי ואני במשך שנים ארוכות של פיקוד על חיילים במשימות הגנה על התנחלויות ברחבי הגדה ועזה, תוך חשיקת שיניים ותשלום מחיר אישי ומוסרי יקר. היום הגיעה שעת מבחנכם, ואני כאן להושיט יד לסייע לכם לעבור אותו, "כי אנשים אחים אנחנו".

הכותב מנחה ומשתתף בקבוצות דיאלוג בין תושבי גוש קטיף לבין תומכי תוכנית ההתנתקות