איזה ערכים יש לסמול?

אחד הדברים שהמתנחלים מתגאים בו כל כך הוא שבניגוד לסמולנים האלה, להם יש "אידיאולוגיה וערכים". שעה שהתל אביבים משתזפים בשמש או מתהלכים באוויר הממוזג של הדיזינגוף סנטר, הכתומים יורדים דרומה בחום למען דברים לא חומריים ושלא נותנים סיפוק מיידי.

אבל כדאי לבדוק לרגע את הבוז והלגלוג הכתום כלפי השמאלנים חסרי האידיאולוגיה ונטולי הערכים. במחנה השלום ישנה קשת רחבה של דעות, בעוד שבימין צימקו הן את היהדות והן את המוסר עד למצב שבו המשמעות היחידה שלהם היא חוסר הנכונות לוותר על שטחי ארץ ישראל השלמה וחוסר הרצון לנורמליזציה עם העולם הערבי. בשמאל ישנם כאלו שמתנגדים לכיבוש, ירוקים שדואגים לאיכות הסביבה, סוציאליסטים שקוראים להקטין את הפער בין עשירים לעניים, מתנגדים לגלובליזציה שמזדעזעים מהעוני בעולם השלישי, ומה לא. זו לא אידיאולוגיה? אלו לא ערכים?

בעצם, המתנחלים אוהבים את השמאל הרבה יותר כאשר הוא מצטייר כהדוניסט שלא איכפת לו משום דבר, כי ככה אפשר להתנשא עליו במקום לשנוא אותו על כך שהוא מעז לחשוב שהעולם אינו סובב סביב העם היהודי, אותו עם שמגרד את האחוז של אוכלוסיית העולם מלמטה. שמאלני שמתנדב ב"תנו לחיות לחיות"? גוועלד! בחורה שנוסעת לקצה השני של העולם לסייע לנפגעי הצונאמי? בוגדת! עניי עירך קודמים. מישהו מתפלץ מהמדיניות הכלכלית של ביבי כלפי אותם עניי עירו? מה, אתה קומוניסט?

אבל מי שלא נותן לילדיו זמן לפתח מחשבה עצמאית ומסביר להם כבר בגיל הרך ששרון הוא דיקטטור מרושע, כדאי לו שלא ידבר על חינוך לערכים, כי אין דבר מגוחך יותר מלשמוע בן 11 מדקלם את המשפט שהוריו שמו בפיו: "יש לי אידיאולוגיה וערכים". אני לא יודע מה שמים להם במים של גוש קטיף, אבל כשאני הייתי בבית הספר היסודי, הדעות הפוליטיות שלי הסתכמו במיחזור עבש של דעות יד שנייה. בכלל, לא נראה שיש למנהיגים של מתנגדי ההתנתקות יותר מדי כבוד לרציונל שלהם עצמם, אחרת מדוע הם מסתפקים בחזרה על סיסמאות נבובות כ-"יהודי לא מגרש יהודי" בזמן שיהודים מגרשים יהודים יום יום, ויש אפילו יהודים (שמאלנים) שחוטפים אש חיה מחיילי צה"ל? כמו כן, אין להם אמון במחשבה הבוגרת של שותפיהם למחנה, ולכן הם פונים לפמפום מסיבי לקטינים ולחלוקה עלונים צבעוניים וילדותיים שמציגים את החייל שמסרב לפינוי כקול, מגניב ובחור "בראש טוב". לו הייתי חייל ששוקל סרבנות, רק מקריאת השטויות הדמגוגיות הללו הייתי נעלב ומתנדב מיידית להוביל את הגירוש והעקירה.

כיום, במהלך אופורטוניסטי מביך, מנסה המחנה הכתום להתרחב קצת לתחומים אחרים שאותם הפקיר לאנשי השמאל מזה דורות, כגון דמוקרטיה, חופש הביטוי, חופש התנועה, החופש לסרב, מלחמה בשחיתות וכו'. כל אלו הינם ערכים נעלים ונשגבים, אולם במקרה הם מושמעים על ידי הכתומים אך ורק כאשר הם נוגעים למאבקם בגירוש. איפה הייתה הדאגה לדמוקרטיה כשאותו אריק שרון עשה מחטפים לטובת ההתנחלויות? למה לא דיברו על השחיתות בשלטון של "משפחת שרון" לפני שצצה לה ההתנתקות? מה קרה לחופש הביטוי והמרי האזרחי כאשר ערביי ישראל הפגינו בצורה דומה מאוד וקיבלו בתמורה לכך 13 אזרחים בארונות קבורה, מעשה ידם של אותם כוחות בטחון שכיום מסתחבקים עם הכתומים? עד לפני שנה כל מי שדיבר בזכות סרבנות או חופש תנועה לפלסטינים, הוקע כבוגד.

אז בואו נקרא לערכים ולאידיאולוגיה הכתומה בשמם האמיתי והמתאים – המטרה מקדשת את (כל) האמצעים. עכשיו כדאי להם לדבר גבוהה גבוהה על אותם חופשים וחירויות שהוקעו לא אחת בימין על כך שהם מקשים בהתמודדות עם האתגרים שעומדים מול המדינה. זהו שימוש ציני בדמוקרטיה שנועד אך ורק לסכל התוכנית המדינית שעברה בממשלה ובכנסת ברוב גדול. הרי אם וכאשר ההתנתקות תתמוסס או תתבטל, חופש הביטוי והפרט יחזור אל המגירה התחתונה, ויישאר רק דבר אחד בפי המתנחלים – חזון ארץ ישראל השלמה.