הגרביים השחורים של השיקאגו וייט סוקס

"בלילה אפל אחד, כשכולם היו במיטה
גברת או'לירי הדליקה עששית בביתה
הפרה בעששית בעטה
גלגלה את עיניה ואמרה
לבטח יהיה חם הלילה בעיירה"

בתרגום חופשי, זהו השיר על אחת האגדות האורבניות הגדולות בתולדות שיקאגו – השריפה הגדולה של 1871, שנגרמה על ידי הפרה של גברת או'לירי. לפי הסיפור, ב-8 באוקטובר 1871, בערה שהחלה בחווה של פטריק וקת'רין או'לירי נגרמה מבעיטת פרה בעששית שהונחה באסם שבו רבצה. השריפה הזו קטלה למעלה מ-300 אנשים, הותירה 100 אלף אנשים מחוסרי בית וגרמה נזק בשווי של קרוב ל-200 מיליון דולר, סכום המשתווה לכמה מיליארדים טובים במטבע של ימינו.

עד לתחילת המאה העשרים המשיכה אגדת הפרה של גברת או'לירי לעמוד במרכז המעשיות שעברו בתורשה מאב לבנו. בינתיים, בבייסבול שלטה העיר בעשור הראשון של המאה העשרים. הוייט סוקס זכו באליפות ב-1906 ואחריהם הגיעו הקאבס, עם שתיים רצופות ב-1907 וב-1908. שיקאגו המשיכה לעלוץ על טהרת הבייסבול, כשב-1917 זכתה הקבוצה של פאטס רולאנד, עם המגיש אדי צ'יקוטי, באליפות נוספת, השנייה בתולדותיה. זו הייתה האליפות האחרונה של השיקאגו וייט סוקס, ורבים סבורים שבדומה לקללת הבמבינו ששררה על הרד סוקס עד השנה שעברה וקללת העז שרודפת את הקאבס, הוייט סוקס עדיין משלמים את מחיר אחד האירועים המכוערים בתולדות הספורט האמריקאי – מכירת הוורלד סירייס של 1919 מול הסינסינטי רדס, שזיכתה אותם באות הקלון "השיקאגו בלק סוקס" (גרביים שחורים). הפרה של גברת אול'ירי פינתה את מקומה לבושה הגדולה של שמונה בוגדים.

הכל החל בפגישה בין ארנולד "צ'יק" גאנדיל, שחקן הבסיס הראשון של הוייט סוקס, עם טיפוס מפוקפק, סוכן הימורים בשם ג'וזף "ספורט" סאליבן. היה לו מידע חשוב. "שמע", אמר צ'יק, "אתה יכול להיות רגוע. אפשר לקנות את הוורלד סירייס". צ'רלס ריסברג, פרד מקמאלין וגם צ'יקוטי, הפיצ'ר שהוביל את הקבוצה שנתיים לפני כן לאליפות, היה בעניין. שלושה שחקנים נוספים הצטרפו אחר כך לעסקה.

צי'קוטי הפך לאיש המרכזי בפרשה. הוא פנה לוויליאם "סליפי ביל" ברנס, שחקן בייסבול שפרש ועבר לתחום ההימורים. "גייס לנו כסף, אנחנו מוכנים להטות את המשחק". ברנס ביקש מבילי מהארג, מתאגרף לשעבר, לסייע לו בגיוס. הם אוספים 40 אלף דולר ממהמר אחר בשם ארנולד רוטשטיין (נו, איך אפשר בלי צאצאי אברהם אבינו?) שמועברים מייד לשחקנים.

הסדרה נערכה אז בשיטת הטוב מתשעה משחקים. באחד באוקטובר מתקיים המשחק הראשון, ובו מנצחת סינסינטי 1:9. בשלב זה מגיעות שמועות לאוזניהם של הבעלים, צ'רלס קומיסקי, ומאמן הקבוצה, קן גליסון, שהסדרה מכורה. במשחק השני מנצחים הרדס 2:4, ו-0:2 בסדרה.

הוייט סוקס הצליחו לטשטש מעט עקבות בניצחון 0:3, שצימק את הפער ל-2:1. 20 אלף דולר נוספים הועברו לשחקנים, מה שעשה את העבודה במשחק הרביעי – 0:2 לסינסינטי. הם עלו ל-1:4 בסדרה עם ניצחון 0:5 בחמישי, פער שצומק שוב במשחק השישי – 4:5 לוייט סוקס. הם מנצחים גם בשביעי, המאזן בסדרה 3:4, ולילה לפני המשחק השמיני זוכה הפיצ'ר הפותח קלוד וויליאמס, שהיה חלק מהעסקה, ורעייתו למפגש לא נעים. "אל תעבור את האינינג הראשון", נאמר לו בתקיפות. הוא חושש לחייו, מרשה שלוש ריצות, יוצא מהמשחק כבר במהלך האינינג, סינסינטי ממשיכה לניצחון 5:10 ולזכייה הבלתי טהורה בוורלד סירייס.

קומיסקי לא מרוצה. "מי שימסור לי מידע על מכירת הסדרה, יזכה ב-20 אלף דולר", הוא מכריז. רוב בנטון, מגיש של הניו יורק ג'איינטס, מצהיר כי הוא יודע שצ'יקוטי, וויליאמס מכרו את הסדרה. צ'יקוטי מודה. קומיסקי מודיע מייד לשחקנים כי הם מושעים לעולמים מהקבוצה. ב-1921 התכנסו המושבעים לדיון ופסקו בסיום: "לא אשמים". אבל השופט השעה אותם מבייסבול לכל חייהם, למרות הזיכוי. רות'שטיין (זוכרים אותו?) כלל לא עמד למשפט, התחמן, אבל לא לדאוג, בגיל 46 הוא קיבל כדור לצלעות מאיזה מהמר ממורמר ומת. השחקנים עצמם עסקו במקצועות שונים, משרברב עד מלצר, ומתו בשיבה טובה ברובם.

ואיך זה קשור לוייט סוקס שדוהרים קדימה היום? זה לא ממש קשור. כפי שראינו בשנה שעברה בזכייה של הרד סוקס, קללות ומארות הן יותר תוצר פסיכולוגי מאשר הסבר אמיתי ליכולת של הקבוצה. אבל מבחינת הוייט סוקס, יהיה נחמד אם החלק שלהם בקללת ההישגים של העיר תסור. בילי והעז של הקאבס יכולים מצידם להישאר.