אומנם ביציאת מצרים המקורית לא הייתי. אך שלשום בנתיבות זכיתי לעדכון העכשווי ביותר של אותה חוויה אדירה, מלאת כוחות ומרוממת רוח. עכשיו אני מבינה ממה אתם, שמאלנים יקרים שלי, מפחדים. ובצדק, יש לכם את כל הסיבות לפחד. לא מפני הכוח הפיזי שלנו. (אם תיראו אותי תבינו שמלחמת אגרופים זה לא הצד החזק שלי). הכוח שלנו הוא לגמרי רוחני. ולמרבה המזל הרוח תשרוד הרבה יותר זמן מהכוח. למרות שהיה נראה שהשוטרים והחיילים היו שמחים אתמול לקצת "אקשן" שישבור להם את השעמום שעבר עליהם. לא היה אפילו שמץ קטן של סימני אלימות. אפילו הצלמים התייאשו מלהשתמש בדמיונם הפרוע כדי להוציא קצת "צבע" מהעצרת.
מה שכן יכלה לקלוט עדשת המצלמה היה מחזה מדהים של זרם אנושי אדיר שפשוט מחא ברגליו. כן, היו שם אנשים מאמינים, בעיקר משפחות (למרות שהצלמים העדיפו לצלם את הנוער, כמו תמיד). הם עזבו את הבית הפרטי שלהם, את העסק הפרטי שלהם, את התוכניות הפרטיות שלהם, ודחו את הכול למען מטרה כללית שלא נוגעת רק להם אישית.
כנראה שמזה אתה מפחד, אדוני ראש הממשלה. אתה, יותר מכולם, מכיר אותנו, את האמונה החזקה שיש לנו, את האמת שנמצאת בליבנו, והכי חשוב את היכולת והעוצמה שיש לנו להוציא לפועל את תוכניותינו. תראו לי עוד ציבור או קבוצה בארץ או בעולם, שהייתה מסוגלת לקום בזמן כה קצר, ולצאת למסע, כשלא בטוח שבסוף היום תהיה מקלחת. שלא לדבר שהראל מויאל או אביב גפן לא התנדבו לתת הופעה חיה בחינם.
אני מתפלאת עליך מר שרון, אם אתה מכיר את הפוטנציאל הגדול הטמון בנו. אתה ודאי יודע שיש דבר אחד שמחזק אותנו יותר מכל. וזה המחסומים, האיסורים והרגליים ששמים לנו בדרך. "וכאשר יענו אותו, כן ירבה וכן יפרוץ, ויקוצו מפני בני ישראל", כך נאמר לפני יציאת מצרים. ככל שיערימו עלינו קשיים כך יגבר החשק והרצון שלנו לעמוד על דעותינו.
הלוואי והייתם לומדים מאיתנו איך לצאת מהבועה, איך לחשוב על הכלל ולא רק על הטובות הפרטיות. נכון שאתם משרתים במילואים ומשלמים מיסים. ונכון שאתם מחזקים את שוק העבודה בישראל. אבל נחשו מה, גם אנחנו. גם אם לא תירצו להאמין, אנחנו בדיוק כמוכם, משלמים מיסים, מתנדבים ליחידות קרביות, נמצאים בעמדות מפתח בכלכלה הישראלית ובכלל.
אין לי כל כוונה להילחם אתכם, אני באמת רואה בכם אחים שלי, דווקא בגלל זה המצב הוא כל-כך עצוב וקשה. אבל למרות כל צווי הפיוס, צריך פעם אחת ולתמיד להעמיד את הדברים על דיוקם.
המאבק שמתנהל בימים האלו הוא אינו מאבק בין כוחות, אלא הוא מאבק של עוצמות נפש. מאבק להגנתה של הדמוקרטיה, אותה שכחו באיזה מרתף חשוך מאז 1994. יכול להיות באמת שתוכנית ההתנתקות תצא לפועל, אבל לא רק על זה נאבקים האנשים הכתומים. צריך לפקוח את העיניים לפני שיהיה מאוחר מדי (או שכבר מאוחר מדי). המהלך הזה הוא חלק קטן מתוך תוכנית קשה שמטרתה לפגוע בנו, האזרחים, בין אם שמאלנים או ימנים.
מי ייתן וגם אנשי השמאל יבינו זאת ויצעדו איתנו למען שלום הדמוקרטיה של כולנו.
* הכותבת היא תושבת קדומים
יש לנו אמונה ואנחנו ננצח
מיכל כהן-ברט
20.7.2005 / 10:04