שלומית ברגר, גני טל

נשארתי אתמול בבית עם המשפחה וצפיתי בטלוויזיה בזמן ששידרו תמונות מצעדת ההמונים לגוש קטיף. צפיתי, ובכיתי מהתרגשות. גם היום, כאשר קראתי את הדיווחים באינטרנט, בכיתי. עם ישראל מתגלה ביופיו ובגדולתו. אלפים של אנשים בכל הגילאים מגיל שנה ועד גיל שמונים, צועדים כולם בנחישות לכיוון הגוש. ההורים שלי בני 67 ו-63 הגיעו לנתיבות ברכבם הפרטי. הצעתי להם שילונו אצלי בגני טל, אך הם סרבו וביקשו לצעוד וללון בשטח כמו כולם. אחי הבכור, שצועד גם הוא עם אשתו וחמשת ילדיו, סיפר לי שהם התחילו לצעוד ב 23:00 וסיימו ב 2:00 לפנות בוקר וזה היה פשוט מחזה מדהים: המוני בני-אדם, ילדים וזקנים צועדים בלי לבכות ובלי להתלונן וכאשר הגיעו לחניון ורצו להקים את האוהל, מיד קפצו אנשים לעזור. הוא סיפר על אווירה מאוד טובה ששוררת בין כולם, ועל כך שמי שיגיע עם משאית חלב, לחמניות ושוקו, יעשה, מה שנקרא, קופה.

עוד הוא סיפר על כמויות של צבא ומשטרה שמקיפים אותם, ואני דאגתי שמא הילדים יראו בהם אויבים. אחי הרגיע אותי ואמר שהם הכינו את הילדים לפני הצעדה לכך שהחיילים הם שלנו, והם מגינים על מדינת ישראל, אבל שרון נוהג בהם כבשלו ודורש מהם לבצע פקודות מרושעות. בדרך הם מדברים עם החיילים ומברכים אותם לשלום.

אותי משגע שתומכי ההתנתקות, סותמים אוזניהם ועיניהם נוכח הדיקטטורה שמתנהלת במדינה, ומצהירים קבל עם ועדה שההתנתקות התקבלה בדרכים דמוקרטיות לחלוטין. פתאום הסרחון של השחיתות הדמוקרטית, לא מפריע להם - הרי כך מתנהלת הדמוקרטיה שנים, הם משיבים.

ראש הממשלה שרון שולח את המשטרה והצבא כנגד אזרחים שרוצים למחות נגדו בדרכים דמוקרטיות. מה שהוא עושה אינו מלחמה על שמירת החוק או כנגד אלימות, אלא מלחמה נגד המחאה הלגיטימית. כאחת שמועמדת להיות מגורשת מביתה, אין לי שום אפשרות למחות. כל מה שאני מנסה לעשות, הממשלה מטרפדת. כך למשל, במחסום החדש שהקימו לפני מחסום כיסופים ובו מבקשים מכל אחד להציג תעודה מזהה כדי לדעת מי נכנס ומי יוצא, וכך יש מעקב על האנשים ממש כמו בבית כלא. כיוון שאינני פרה שסופרים מתי היא נכנסת ויוצאת מהרפת, החלטתי למחות. וכך יצאנו בשיירה של רכבים למחסום כדי לסרב להציג תעודה. פעולת מחאה לא אלימה (ואם יש בה עבירה על החוק, המשטרה צריכה לנהוג בהתאם). ומה עשתה המשטרה? פשוט לא נתנה לנו ליצור שיירה שכזאת, וכך נמנע ממני, כתושבת הגוש, למחות על ההשפלה שבהצגת תעודה בכניסה ויציאה מהבית, כאילו אני מחבלת שרוצה לפגוע במישהו.

התנהגותה של המשטרה אתמול, האיומים ושלילת רשיונות לנהגים וחסימת אנשים מלהגיע לצעדה, מעידה כי מטרתה היא למנוע ממני למחות מחאה לא אלימה. למרות שכל המארגנים וכל המנהיגים אמרו שנצעד ללא אלימות, ואם יעצרו אותנו נמתין עד אשר נוכל להמשיך, המשיכה התקשורת, בשירותו של רה"מ שרון, במסע הפחדה כנגד המתנחלים שהולכים בדרכם לבצע משהו נורא. וכך יצא, שבשיחת טלפון עם חבר שגר באחד מקיבוצי הסביבה, הוא סיפר לי על דאגתו הרבה ועל כך שהצועדים קיבלו הנחיות להגיע עם כלים לחיתוך גדרות ופירוק מחנה חדש שהקים הצבא. כל אדם יודע שמי שמפרסם כזה דבר, צריך להיות פרובוקטור, כי זוהי לא דרכנו.

כשיש לך אמת, אתה לא צריך לנהוג באלימות. האמת מנצחת. בנחישותם של אזרחי ישראל לצעוד אתמול לגוש קטיף, על אף כל האיומים, ראיתי אמת מנצחת. אמת שריגשה אותי עד דמעות. אמת שנותנת לי כוח להמשיך להיאבק על ארץ ישראל, על גוש קטיף ועל הבית הפרטי שלי. היום אני מתכוונת להצטרף לצעדה עם משפחתי ואני קוראת לכל מי שלא הספיק להגיע לצעדה להצטרף. בואו והיו שותפים למהלך ובעזרת ה' נצליח.

פצמרים, קסאמים ושוב פצמרים.

ביום שישי, עת נכנסה השבת, התחלנו לשמוע תנועה של כלי צבא כבדים על דיונות החול מעבר לגדר המושב. בשנה האחרונה ידענו לילות שבהם אי אפשר היה לישון מרעש הנגמ"שים ושאר הרכבים, ואז ידענו, מניסיון, שהצבא נכנס לחאן יונס ושבשעות הבוקר המוקדמות נשמע את אותו רעש ביציאה. הפעם זה היה שונה. משום מה הרעש לא פסק גם ביום. אחה"צ, כשהאזור התמלא בכלים עד אפס מקום, הלכנו כולם לראות את האירוע המוזר והתמוה. שאלות נשאלו ולחיילים לא הייתה תשובה על מה ולמה. פרשנים פירשו, פסימים למיניהם ניבאו שחורות ואופטימים היללו את שרון שהנה הוא הולך למגר את הטרור כדי שנוכל לחיות כאן לנצח.

מעולם לא ראיתי, בחמש השנים האחרונות, סדר גודל כזה של כוחות צבא. זאת, על אף 5879 מטחי המרגמות וטילי הקסאם שנפלו על הגוש. ולי לא נראה כי היערכות הצבא מיועדת להגנה מפני צרות אלה. אגב, הנסים לא מפסיקים להתרחש בגוש קטיף וכך בשבת האחרונה מצאו עצמם שניים מבני המושב - שישבו על אחד הספסלים ודיברו לתומם - בתוך ענן אבק וחול, כאשר במרחק של מטר מהם התפוצץ טיל קסאם. מלבד החול שכיסה אותם לא קרה להם דבר.

יואב חזר אתמול הביתה לאחר שביקר אצל לקוחות המשתלה. הוא אמר לי שהוא לא מתכוון לצאת מהגוש יותר. מעבר להשפלה שבמחסומים הרבים שאותם נאלץ לעבור, הוא סיפר כי הוא לא מסוגל לראות את כמות הצבא והשוטרים שנמצאים באזור. התחושה שהכל מופנה נגדנו כאילו אנחנו אויב המדינה היא קשה. כאזרחים שעומדים בגבורה כנגד הטרור, מגיע לנו יחס אחר. בטח לא כזה.