טיול שלא ייגמר טוב

אתמול יצאה מקבר מנתיבות צעדת הימין לגוש קטיף, מעין טיול שטח למשפחות כתומות. מועצת יש"ע מבטיחה שהצעדה לא תהיה מלווה באלימות, אך יחד עם זאת הודיעה כי למרות הודעת המשטרה לפיה המצעד לא באישורה ואינו חוקי, הוא יתקיים בכל מקרה. כי למי אכפת מהחוק, נכון? מדינה שמחוקקת חוקים לגירוש יהודים היא לא מדינתנו. חוקיה אינם חוקינו. נער שיוצא בעידוד ישיבתו ורבניו לחסום כבישים מרגיל את עצמו לכך שמערכת המשפט שמאלנית ומצווה עליו לצפצף על החוק.

היום מתגלה פרצופה האמיתי של מועצת יש"ע. ארגון שבהשוואה לארגון טרור כמו "כהנא חי" או לכנופיית הפשע "הבית הלאומי" נתפס כימני מתון. כעת מתגלה שגם מועצת יש"ע בוחרת לא לציית לחוק.

היחס של הימין בכלל ושל הארגונים שלו, כדוגמת הבית הלאומי ומועצת יש"ע בפרט, למשטר ולצבא בישראל הוא מחפיר. במקום שההתייחסות אל חייל במחסום כיסופים תהיה התייחסות של כבוד, כבוד לצעיר הזה שבדמו מגן על המדינה והארץ, בימין מתעמתים עם החייל, וזה מידרדר לאלימות. מועצת יש"ע אינה מעודדת לאלימות, חס ושלום. אבל הצועדים במצעדים שלה כן מתנהגים באלימות.

במקום ליישם את הערך של אהבת ישראל, ערך שהישיבות ותנועות הנוער הדתיות עמלים להשריש, מעודדים במוסדות אלה לצאת ולחסום כבישים, האנטיתזה המוחלטת לאהבת ישראל. לומדים על אהבת ישראל בבוקר, ובערב חוסמים לעם ישראל את הכבישים. בבוקר לומדים כמה שהמדינה היא ראשית צמיחת גאולתנו, ובערב מכים את החיילים ששומרים על המדינה הזו.

המצעד, אקט לא חוקי שוודאי יסתיים באלימות, הוא לא מצעד של "יש לנו אהבה והיא תנצח", אלא מצעד של כוחניות ושל רצון לעקוף את הסמכות ה"שמאלנית" ששמה צה"ל. מתנחל ממאחז בלתי חוקי יוצא לצעוד, ובמחסום כיסופים מתעמת עם חייל צבא ההגנה לישראל. אותו צבא ששולח את חייליו לשמור באותו מאחז לא חוקי. ברור מאליו שהמצעד ייגמר באלימות ומטרתו לסכל את ההתנתקות, על אף שהממשלה קבעה את התהליך בחוק. אבל למי בכלל אכפת מהחוק, נכון?

* אריאל הורוביץ הוא תלמיד הישיבה התיכונית "חורב" בירושלים וחניך תנועת בני עקיבא.