אל תאמינו להם

נפל דבר באיראן. בבחירות שנערכו לאחרונה גבר המועמד הקיצוני יותר על המועמד הקיצוני פחות בבחירות לנשיאות. חדשות אלו היו מדאיגות במיוחד לולא היה מוסד הנשיאות האיראני משולל כל תוכן, משולל תוכן עד כדי כך שלשר לפיתוח איזורי יש יותר עצמאות מלנשיא האיראני. למנהיג העליון, איש הדת, האייתולה חמינאי, הזכות לקבוע מי פסול להתמודדות לפרלמנט האיראני, להתערב בתהליכי החקיקה, למנוע מינוי שרים שאינם לרוחו ולמעשה על פיו יישק דבר. אם כך חילופי הגברי בצמרת הפוליטיקה משמעותיים להערכת התנהלות איראן בשדה הבינלאומי בערך כמו שהספר החדש של רם אורן משמעותי לועדת פרס נובל לספרות.

אם כך מה גרר את שטף ההצהרות הבילתי פוסק מפי נציגי ממשל איראנים? מדוע הממשל האיראני מצהיר כי אין לו בעיה עם העם האמריקאי אלא רק עם הנשיא הנבחר? מדוע זעקות הקיפוח בדבר ההתייחסות אל איראן כמדינה נחותה יחסית למדינות המערב? או להבדיל טענת שר החוץ האיראני שאיראן היא דמוקרטית יותר מארה"ב? מדוע ההבחנה בין לדון עם ארה"ב על הגרעין לבין לדון עם אירופה? מה כל הברברת הזו מצד מדינה שעד כה הייתה עסוקה בלעשות לעצמה שם רע (מימון טרור, סכסוכי גבולות, דיכוי אלמנטים מערביים בחברה האיראנית וכיוב') ועתה מדבררת עצמה לדעת?

איראן מעוניינת לסיים פיתוח יכולת גרעינית בהצלחה ולשם כך היא מסגלת לעצמה טקטיקה חדשה על מנת להשיג יעדים אסטרטגיים. איראן לא מדברת אל מנהיגי המערב, אלא אל אזרחי המערב. האייטולה ואנשי הדת יודעים מהי נקודת התורפה של המדינות הדמוקרטיות - הצורך בתמיכת הציבור, ולכאן בדיוק הם מכוונים את חיציהם. איראן מנסה להצטייר כמדינה מתונה, שקולה וראציונאלית המוכנה לדון עם המערב בדבר דאגותיו מפיתוח הגרעין, תוך הפניית אצבע מאשימה כלפיי הממשל האמריקאי ככוחני, מחרחר מדון, ויהיר. לאור הירידה בתמיכה בהמשך הלחימה בעיראק בקרב אזרחיי ארה"ב ולאור האנטי-אמריקאיות המאפיינת את רוב מדינות אירופה (עקב תסביך פסיכולוגי הנובע בעיקר מרגשות נחיתות), המסר האיראני נופל על אוזניים כרויות. תחת השמעת הצהרות לוחמניות נוקט הממשל האיראני בגישת האנדרדוג; כידוע גישה זו מאפשרת לצד הנתפס כחלש לנקוט כמעט בכל צעד העולה על רוחו מבלי לשאת בתוצאות.

אך האם ייתכן שאיראן באמת אינה שוקדת על מיזם הגרעין על מנת לפתח יכולות התקפיות, האם כל מה שאיראן רוצה זה יכולת הרתעה כנגד ישראל? מקום של כבוד בקרב האומות? נו באמת... מאז המהפיכה איסלמית לא השתנו מטרות כוהני הדת האיראנים; ייצוא המהפיכה האיסלאמית. משמע השלטת הדת האיסלאמית (במתכונתה השיעית) בכל מקום אפשרי על הגלובוס. אמנם האיראנים מדברים "ריאל-פוליטיקס" אך כאמור מטרותיהם האסטרטגיות מעולם לא השתנו. העולם עדיין מחולק ל"כופרים" ומאמינים" וכל פשרה לכאורה שנעשית, נעשית על מנת לקרב את איראן ליעד האסטרטגי בו אין מקום לפשרות.

רכישת יכולות גרעיניות משרתת את המטרה הסופית. איראן מגורענת תהייה חסינה מפני מיתקפה פיזית (מי אמר צפון קוריאה?). אם כרגע צריכה איראן להיזהר בכל הנוגע לאופן ניהול ענייניה המדיניים, עם השגת יכולות גרעיניות תוכל איראן לחזור לממן טרור בינלאומי ביתר שאת מבלי לשאת בתוצאות של ממש. כרגע איראן מסדרת את כלי השח במיקום הנכון, מבצעת הקרבות נחוצות ברטוריקה ובמישור האידיאולוגי, עד שתופיע שעת הכושר. עם השגת הגרעין אין לאיראן כוונות להשתמש בו, מדובר באמצעי למימוש שאיפותיה של מבלי לחשוש מצעדים מצד המדינות המערביות, נאט"ו ומועצת הביטחון של האו"ם.

נכונות המערב להתעלם ממאפייני יסוד של המהפיכה המוסלמית ומעמדותים הבלתי מתפשרות של מנהיג המהפיכה, חומייני, ויורשיו, היא מדאיגה. בהגדרתה, איראן היא רפובליקה תיאוקרטית, משמע כל צעדיה כפופים לציוויים הדתיים האיסלאמים. חומייני, וכמוהו גם המנהיג העליון הנוכחי, חמינאי, מכוונים לאחדות העולם הערבי, באמצעות שלטון אנשי דת, תוך ביטול הגדרת הלאומיות. צעדיה של איראן בכל הנוגע למימון החיזבאללה, אלמנטים אופזיציוניים איסלאמיים במדינות ערב ה"חילוניות", הפעלת תאים במדינות המערב ואף פגישות עם מנהיגיי אל קעאדה טרם אירועי ה-11 בספטמבר, מראים להיכן מופנות פניה של איראן. אם עד עתה הייתה איראן צריכה להתחשב באילוצים חיצוניים שמקורם בעיקר עם השגת יכולות גרעיניות היא תהיה פנויה לתכנן את צעדיה ללא החשש ממתקפה מערבית.

הרבה יותר קל לעצום עיניים למתרחש ולקוות שהשאיפות האיראניות מוגבלות בהיקפן. קל הרבה יותר לחפש ולמצוא סימנים לנכונות איראנית להתחשב בדאגות המערב, או לסווג את את התנהגותה כפחד ראציונאלי מאימפיריאליזם תרבותי מערבי. והכוונה לדברים "מגוחכים" כמו זכויות אדם, שוויון זכויות לנשים, מיעוטים אתניים ודתיים, דמוקרטיה וכיוב'; שכידוע טובים לאנשים הטובים של אירופה אך אינם הכרח לכל מה שלא לבן, אירופאי או אמריקאי. קל להאמין שהאידיאולוגיה המהפכנית האיסלאמית תיעצר בענייני הפנים האיראנים ולא תגלוש מעבר לכך, כי ככה לא חייבים להתמודד עם מציאות מורכבת קצת יותר(מה גם שרוב מנהיגי המערב רואים רק ארבע שנים קדימה). קל להאמין... אך גם מאוד מסוכן.

לעת עתה הסכנה הגרעינית עצמה אינה ממשית משום שמדובר מלכתחילה בקלף דיפלומטי, הסכנה האמיתית מצוייה בהתנהלות מדיניות החוץ האיראנית עם השגת הגרעין, וסכנה זו קיומית לא פחות. בדרך למלחמה כוללת בתרבות החילונית המערבית יש עוד כמה מטרות טקטיות להשיג.