וענונו זה ההוא משבט יששכר?

הניחו לי לעסוק באופן כמעט קלאסי בחטא המרגלים, שכן אחרי ככלות הכל, גם הספר הרטרוספקטיבי בו אנו עוסקים מזה שבועות, הלא הוא ספר במדבר, שב ומזכיר פרשייה אומללה זו, אומללה, אגב, כמו שלא היתה שום פרשיה מאז ועד פרשת הסיליקון בתנובה.

המרגלים אמנם היו בגדר חבורת מוציאי דיבה אובססיביים שהרפו את עם ישראל, אך לא רכלנים בני רכלנים בעלמא היו, כי אם רכלנים עם תודעה. אם תסכימו עימי כי סתם אדם הרץ ברחוב ומספר לכם על בגידותיו של איש טלוויזיה מפורסם עם אשת רדיו מפורסמת אחרת (פרטים מלאים במשרדי וואלה תרבות, המחלקה לפניות הציבור) הוא חתיכת רכיל, בעוד גיל ריבה הוא רכיל מובנה עם סוג מסוים של הצדקה, תהא זו גם קלושה כנאומיו של שר הביטחון, ודאי תסכימו גם לכך שדיבתם הרעה של המרגלים חמורה פחות מזו של רכלני השוק. סוף כל סוף, מדובר בראשי העדה, אנשים שנבחרו לתפקידם בזכות מעלתם הרוחנית ולא בגלל סגולותיהם הבטחוניות. הריגול, לצורך העניין, הוא ריגול תיירותי. ריגול לייט.

אז מה אפוא עמד בבסיס הרצאתם על אודות הארץ הרעה אשר בני ישראל התעתדו להיכנס אליה? ובכן, יקיריי - ואני בפירוש מודה שהרעיון עתיק יומין ומשומש משהו, אך הדעת נותנת כי שרידותו מלמדת על היותו חינני ועדכני עדיין - המדבר הוא שהפריד בין יופיה הפוטנציאלי של הארץ המובטחת להשקפת המרגלים. המדבר היה, בסופו של דבר, סוג של גן עדן. דאגות כלכליות לא היו, האוכל היה מזומן מן השמים בדמות המן והשלו, המים היו יוצאים מהסלע משל היו אבני המדבר מכונת מי עדן, הבגדים לא בלו, ושום אויב לא נראה באופק. שאנטי.

המרגלים, רוב הזמן מנהיגים רוחניים, מצאו באופן לא מודע אלמנט מרגיע מבחינה רוחנית בשהות במדבר. קשה היה להם לוותר על פנאי רוחני נהדר כל כך ממנו זכו בני ישראל, לטובת מלחמה על נחלות וחובות למס הכנסה.


תסמונת דאום

כהכנה לפרשת השבוע הבא, פרשת קורח המכונה גם פרשת ורסאי, וכדי להדגיש את נפלאות סיפור בליעתם של אנשי קורח באדמה, הנה סיפור מופתי במיוחד, נקווה שהוא יעשה לכם רק טוב:

באוניה מפוארת יש קוסם שבכל ערב מופיע בפני האורחים. לשייט אחד הגיע אחד האורחים עם תוכי מדבר, וכל ערב, כשהקוסם היה מופיע, היה מגיע התוכי המדבר והורס לו את כל הקסמים. איך שהקוסם היה מופיע, היה מגיע התוכי המדבר והורס לו את כל הקסמים. איך שהקוסם היה שולף איזה ארנב מהכובע, התוכי ישר היה מגלה לכולם איך הוא עושה את זה והורס את הקסם.
ערב אחד, באמצע המופע, כשהתוכי הרס לקוסם עוד קסם, התחילה האזעקה של האוניה לפעול. כל האורחים עולים לסיפון ומגלים שהאוניה טובעת. יושב הקוסם על אחת הסירות, כשפתאום מתעופף התוכי ומתיישב לידו. מסתכל הקוסם על התוכי, מסתכל התוכי על הקוסם, ואחרי כמה דקות התוכי אומר: "או. קיי, אני נכנע, מה עשית עם האוניה?".