כורי הזהב של ההיי-טק: חברה ישראלית הופכת פסולת אלקטרונית למתכות יקרות

מסקר שפירסמה באחרונה חברת המחקר האמריקאית סטנפורד ריסורסס (Stenford Resources) עולה כי ב-98' יצאו מכלל שימוש בארה"ב כ-20.6 מיליון מחשבים אישיים, ורק 2.3 מיליון מהם, שהם 11%, מוחזרו. 89% הנותרים הוטמנו בקרקע והושלכו לפחי אשפה.

להערכת החברה, ב-2005 יהיו בעולם כ-500 מיליון מחשבים אישיים ישנים שיצאו מכלל שימוש. ואולם תשתית המחזור הנוכחית אינה עומדת בעומס: רק 15%-10% ממוצרי האלקטרוניקה עוברים מחזור.

בישראל, רוב מכשירי האלקטרוניקה הישנים אינם ממוחזרים, אלא נאספים על ידי הרשויות. אם לא משליכים אותם לאשפה, הם עוברים תהליך הטמנה מסודר באתרי פסולת רעילה כמו רמת חובב ליד באר שבע. ד"ר אופירה אילון מהמחלקה להנדסה חקלאית בטכניון החוקרת את בעיית הפסולת המוצקה מעריכה כי "מרבית הפסולת האלקטרונית בישראל אינה מגיעה לשלבי מחזור".

אחת מהחברות הבודדות העוסקת במחזור מחשבים בישראל היא זהר שבא מעכו. היא מטפלת באיסוף, פירוק ומחזור של מתכות שמקורן במוצרים אלקטרוניים. החברה הוקמה ב-86' על ידי ריקי הירשפלד ושמואל בלז'יצקי, לשעבר בעלי חנות תכשיטים, שנקלעו לתחום במקרה. "יום אחד נכנס לקוח עם פינים של קונקטור (מחבר) שעליו היו מתכות זהב, ושאל מה אפשר לעשות עם זה. ראינו שאפשר לעשות מזה עסק והחלטנו ללכת על זה", מספר הירשפלד. כיום מחזיקה זהר שבא בשני מפעלי מחזור המשתרעים על שטח של כ-10 דונמים. המודל העסקי של החברה מבוסס על מכירת המתכות היקרות שהיא מפיקה למפעלי ייצור בסין, טייוואן, הונג קונג וסינגפור.

מפעלים אלה מייצרים חוטי מתכת מיוחדים ומגעים עדינים לרכיבים בעבור תעשיית האלקטרוניקה. כמות המתכות שמפיקה החברה מפריטי המחזור והמחיר שבו הן נמכרות הוא אחד מהסודות העסקיים של החברה. החברה רוכשת את הפסולת האלקטרונית במחירים הנעים בין 100 ל-2,000 שקל לטונה, בהתאם לפוטנציאל הפקת המתכות הטמון בכל מכשיר. בסך הכל מסתכם מחזור המכירות של החברה בכ-3 מיליון דולר בשנה.

זהר שבא ממחזרת ציוד אלקטרוני כגון מחשבים, מרכזיות טלפון ישנות של בזק וטלרד, טלפונים סלולריים, מערכות צבאיות, מחברים, מערכות קשר ועוד, אך אינה מטפלת במכשירי חשמל כגון טלוויזיה או רדיו. לדברי הירשפלד, המכשירים האלקטרוניים מכילים כמות גדולה של מתכות יקרות. לדוגמה, נקודת החיבור בין הטלפון הסלולרי למטען מצופה זהב, כדי למנוע קורוזיה, ואזורים מסוימים בתוך המכשיר מכילים מתכות אצילות אחרות כגון כסף ופלטינה.

החברה מעסיקה 30 עובדים, האחראים על פירוק, גריסה והפרדה של המוצרים. הפרדת המתכות נעשית באמצעות ציוד מיוחד, שהחברה השקיעה 1.5 מיליון דולר ברכישתו. נפח הפעילות מגיע לכ-2,000 טונה פסולת אלקטרוניקה בשנה.

בדרך כלל, מסביר הירשפלד, נוהגת זהר שבא למחזר את כל סוגי המתכות. ואולם המתכות היקרות ביותר מצויות בכרטיסים אלקטרוניים, במעגלים מודפסים ובמחברים. לכן משמשים אלה מוצרי המחזור העיקריים של החברה והמוצרים שהיא רוכשת במחירים הגבוהים ביותר. לדבריו, חברות כמו בזק, אלביט וקריאו-סאיטקס, וגופים כגון משרד הביטחון, תע"ש והרשויות האזוריות הפועלות מטעם המשרד לאיכות הסביבה, הם ספקי החומרים העיקריים של החברה. היא מטפלת גם בפסולת שמעביר המשרד לאיכות הסביבה.

הירשפלד מוסיף כי הפסולת האלקטרונית כוללת גם צגים ומארזי פלסטיק, שבהם נאלץ המפעל שלו לטפל אף שאינם מניבים הכנסות. "בארצות מפותחות, דוגמת גרמניה, החברות המטפלות בחומרים אלה מסובסדות על ידי הממשלה", הוא אומר. "בישראל זה לא קורה, והנטל הוא עלינו". לדבריו, מכיוון שאינו רואה תועלת כלכלית בטיפול במוצרים אלה, אינו מתמיד במחזורם.

טענה נוספת שמעלה הירשפלד נוגעת לסוגי החומרים הנכנסים למדינה. לטענתו, מכיוון שלא את כל סוגי הפלסטיק ניתן למחזר, יש לאסור הכנסת חומרים שאינם ניתנים למחזור. דוגמה לכך אפשר לראות בגרמניה, שלפני כשמונה שנים אסרה על הכנסת פלסטיק שאינו בר מחזור למדינה. בנוסף קבעה גרמניה כי יש צורך בזיהוי מיידי של אותם חומרים הניתנים למחזור כמו ABS ו-PVC. מכיוון שבישראל אין תקן הקובע מה מותר להכניס למדינה, מחשבים רבים מכילים פולימרים שאינם ניתנים למחזור, כמו חומרים מסוג פוליאורתן מוקצף שאינו ניתן להפרדה או למחזור. סוגי הפלסטיק, אגב, אינם נחשבים מסוכנים לציבור, אך כשיוטמנו באדמה הם יישארו שם לנצח.

סקר ראשוני בתחום זה, שערך ד"ר אייל זוסמן מהמחלקה להנדסה חקלאית בטכניון, מגלה כי בישראל מצטברת פסולת אלקטרונית בהיקף של 60 אלף טונה, הכוללת בעיקר מכשירי וידיאו, מקלטי טלוויזיה ורדיו ומחשבים.

בדו"ח שהכין כתב זוסמן כי צג מחשב מכיל 5 גרם תרכובות אבץ וקדמיום, 3 גרם תחמוצות בריום, קרוב ל-2 גרם תחמוצות עופרת, ו-1.5 גרם מתכות ברזליות - כולם חומרים רעילים שחדירתם למי התהום עלולה לפגוע באיכות מי השתייה בישראל. בנוסף כתב כי צג המחשב מכיל חומרי בעירה רבים, והמעגלים המודפסים מכילים את כל החומרים הכימיים המופיעים בטבלה המחזורית, כולל הרעילים שבהם. אילון טוענת כי הטמנתם באדמה של הצגים או המעגלים המודפסים תוביל רעלים אלה אל מי התהום, שירעילו את מי השתייה בברזים.

החברות המעטות העוסקות במחזור בישראל מתלוננות שאינן זוכות לתגמול ממשלתי. חברה שעסקה בעבר במחזור מוצרי אלקטרוניקה היא גיא מחזור מאזור התעשייה קריית אריה בפתח תקוה, שפסקה מפעילות זו בעקבות השינוי בשוק המחשבים. מנכ"ל החברה, אבנר רשף, אמר כי כיום עוסקת החברה בעיקר במחזור מתכות אצילות, כמו זהב ופלטינה, שכבר אינן מצויות במחשבים או במוצרי אלקטרוניקה.

רשף הסביר כי מחזור המחשבים היה כדאי לפני עשר שנים, מפני שהמחשבים הגדולים שהיו קיימים אז הכילו כמות גדולה של מתכות יקרות. "כיום", הוא אומר, "כאשר עלות תהליך המחזור, כולל הובלה וטיפול במקום, עולים 20 דולר, העסק לא כדאי מכיוון שתפוקת החומרים קטנה מדי. לכן הפסקנו להתעסק עם מוצרי אלקטרוניקה". בנוסף, הוא אומר כי איש אינו משלם בעבור מחזור החומרים הרעילים שציין ז