על בורות והתנתקות

"שלום תלמידים. היום נדבר על גוש קטיף. ראש הממשלה החליט שהוא רוצה לפנות את גוש קטיף ולזרוק את האנשים שם מהבית שלהם בלי פיצויים. זה כל כך אכזרי, נכון ילדים? הרי גוש קטיף היא חלק מארץ ישראל ואסור לתת אותה לערבים יימח-שמם. תצאו להפגין, לחלק סרטים כתומים, לחסום כבישים. כתוב בתורה שצריך להיאבק על ארץ ישראל".

(פעיל "הבית הלאומי" מדבר עם תלמידי כיתה ז' בבית ספר דתי).

תסריט כמו זה הוא תסריט מוכר בימין והוא נועד לשכנע אנשים, בעיקר צעירים, מדוע ההתנתקות היא אסון. תסריט זה מושתת על בורות מושלמת ועל שכנוע בצורה המוכרת והאהובה של ארץ ישראל השלמה. התחביב בימין הוא לומר לנער דתי בכיתה ז', המבולבל מהלך הרוחות הפוליטיות במדינה שאסור לתת את גוש קטיף. למה? כי זה חלק מארץ ישראל, ואסור למסור שטחים. כלומר, הנימוק ההלכתי, שגם הוא לא מדויק.

אלוהים יצילנו ממחבלים, מאבטלה, מטרור עולמי ומטרור יהודי, משחיתות, ממחלות – ואלוהים יצילנו מהבורות. הבורות בכל הנוגע לנושאים פוליטיים היא נזק שהוא הגורם העיקרי לכך שילדים בני 12 חוסמים כבישים. במקום לברר את העובדות הביטחוניות, במקום לשמוע את המומחים לדבר, פשוט מתנגדים, ומתחבאים מאחורי הטיעון ש"אסור למסור שטחים מארץ ישראל". ישנם הרבה חוסמי כבישים שאפילו לא יודעים למקם את גוש קטיף על המפה. הרבה כתומי-חולצה בכלל לא יודעים את העובדות, כמה ערבים וכמה יהודים יש ברצועת עזה.

קחו לדוגמה את הרב עובדיה יוסף. הרב עובדיה נפגש עם שאול מופז, שבא אליו לפגישה עם מפות ותרשימים. בתום הפגישה השתכנע הרב עובדיה שההתנתקות לא טובה, והתבטא נגדה. לעומתו, הרב אברהם שפירא יצא מיד נגד ההתנתקות בטענה שאסור למסור שטחים, ופטר את עצמו מכל בירור ביטחוני בנוגע להתנתקות.

אפשר להמשיל את הבורות לסיסמאות הימין נגד ההתנתקות: "ההתנתקות תביא טרור" ו"יהודי לא מגרש יהודי". הסיסמה הראשונה נכתבה אחרי בדיקת דברי המומחים הביטחוניים בנושא, והשתכנעות כי ההתנתקות רעה מבחינה ביטחונית. הסיסמה השנייה, לעומת זאת, היא סיסמה של בורים ועמי הארצות שהחליטו שאפילו אם המומחים יגידו שכל מי שגר בגוש קטיף ימות בתוך יומיים מפצצות מרגמה, גם אז יש להישאר במקום.

לפני שניגשים להפגין, להסביר, להתווכח ולפעול, צריך לדעת היטב היטב את העובדות בשטח. ולנערים הצדיקים שחוסמים ומחלקים סרטים כתומים, אני ממליץ שיבררו מדוע לדעתם ההתנתקות רעה, ורק אז, בצורה חוקית ובלתי אלימה, שיצאו להפגין.


* אריאל הורוביץ הוא תלמיד הישיבה התיכונית "חורב" בירושלים וחניך תנועת בני עקיבא.