מה נהיה עם?

מה נהיה עם – חיפה כימיקלים דרום

לפני שנתיים היה המפעל סמל למאבק על העבודה המאורגנת בארץ. היום סבורים הפעילים החברתיים כי המצב בו צפוי רק להחריף

תולי שרגאי

מה היה?

בשנת 2003 הפך מפעל חיפה כימיקלים דרום, במישור רותם שליד דימונה, לאחד מסמלי המאבק על העבודה המאורגנת בישראל. קבוצה של כ-50 עובדים, מתוך 150, ביקשה להקים ועד עובדים בחסות ההסתדרות, ולהיאבק על שיפור זכויותיהם. נציגת ההסתדרות שהגיעה למפעל לא הורשתה להיכנס אליו, ולטענת ההסתדרות, ההנהלה ניסת לפטר באופן מיידי את העובדים שביקשו להתארגן. ההסתדרות הכריזה על סכסוך עבודה וחלק מהעובדים התבצרו בתוך המפעל. בתגובה, שכרה הנהלת מפעל חיפה כימיקלים דרום חברת שמירה והוציאה אותם משם בכוח, ובשער המפעל התפתחו עימותים אלימים בין עובדי חברת השמירה לפועלים שביקשו להתאגד.

במשך שלושה חודשים שבתו חלק מהעובדים באוהל מחאה שהוקם בשערי המפעל. ההנהלה פנתה לבג"ץ בדרישה שיאפשר לה לפנות אותם משם, ולאפשר יציאת משאיות מהמפעל, אך בג"ץ קבע כי זכותם של העובדים להמשיך ולהפגין בשערי המפעל. במקביל לאוהל המחאה, פנתה ההסתדרות לבית הדין לעבודה בבאר שבע. יוסי הובר, יו"ר ההסתדרות במרחב הנגב נזכר: "חוק ארגון העבודה לא דיבר בכלל אל בעלי המפעל, כיוון שאריה גנגר, העומד בראש חברת חיפה כימיקלים, הוא חבר טוב של אריאל שרון. הנהלת המפעל הרשתה לעצמה דברים שלא ראינו לפני כן".

בית הדין לעבודה בבאר שבע פסק לטובת עובדי המפעל, והורה להנהלה לאפשר להם להתאגד. ההנהלה עירערה לבית הדין הארצי לעבודה, וההליך המשפטי נמשך כשנה. גם הפעם פסק בית הדין לעבודה לטובת העובדים.

מאבקם של עובדי חיפה כימיקלים דרום זכה להד תקשורתי נרחב מהרגיל. אנשי ציבור שאינם מזוהים דווקא עם זכויות עובדים השתתפו במאבקם, בהם יוסי ביילין, וגם התקשורת ירדה דרומה. שני קולנוענים צעירים, אמיר טאוסינגר ואסף סודרי, החלו לצלם סרט על מאבקם של אנשי המפעל, שאמור, לדבריהם, להיות הראשון בסדרה של ארבעה סרטים על יחסי הון ושלטון. "חשבנו שסרט על מה שקורה במפעל של חבר טוב של ראש הממשלה (גנגר גם נחקר במשטרה בהקשר של העברת כספים לחשבונו שלש רון בפרשת סיריל קרן, ת"ש) יכול להמחיש את העניין הזה בצורה הכי טובה", אומר טאוסינגר. בסרטם עשו טאוסינגר וסודרי שימוש בחומרים שצילם במצלמה ביתית אחד העובדים במפעל שתיעד את המכות שספגו העובדים, וריאיינו את העובדים שעמדו בראש המאבק. "ראינו אנשים מדהימים, שסיכנו את הכל", אומר סודרי.

אחד מעובדים האלה היה יעקב בוקובזה, שעבד במפעל במשך תשע שנים, כמנהל עבודה, עד ש"חצה את הקווים" והצטרף אל הפועלים. "יצאתי ולקחתי איתי עשרה עובדים, כי אני חושב שהם צדקו", אמר היום בוקובזה לוואלה! חדשות. "לגיטימי לדרוש שיהיה איגוד מקצועי. זה היה מפעל שהיה שוק עבדים, בו יש לעובדים חוזה אישי שבכל רגע יכולים לפטר אותך. אנחנו דרשנו שיהיה איגוד מקצועי לגיטימי, הסתדרותי, שיגן עלינו".

עוד בוואלה! NEWS

השף של סנטה קתרינה חושף את הסוד הגדול לחומוס מושלם

אבי ביטון
לכתבה המלאה

מה נהיה?

מקץ דיונים שנמשכו קרוב לשנה פסק בית הדין לעבודה לטובת העובדים, והורה להנהלה לאפשר להם להתאגד כחוק. אולם הזמן שלקח ההליך המשפטי, והמציאות בשטח, היו חזקים יותר. עד שהגיעה פסיקת בית המשפט הציעה ההנהלה פיצויי פרישה לכמה מהעובדים שהתארגנו, ואחרים עזבו "מרצונם".

לעובדים שעזבו היה קשה מאוד למצוא עבודה חדשה, נוכח מצב התעסוקה בדרום, והעובדה שלטענתם, הנהלת חיפה כימיקלים דרום התנכלה להם ובכל פעם שמצאו עבודה במפעל באזור, היא דאגה להעביר את "המלצותיה", והם פוטרו מיד. בוקובזה חיפש עבודה במשך שנתיים, ולדבריו בכל פעם שהתקבל, התקשרו בעלי חיפה כימיקלים דרום למקום העבודה החדש ודאגו לסגור בפניו את הדלת. לאחר שנתיים של חיפושים התייאש מלמצוא עבודה בדרום. הוא מצא עבודה בהרצליה ונאלץ ללון אצל הוריו ברמלה, ורק בסופי שבוע לחזור אל משפחתו בערד. אחרים מצאו בקושי עבודה במפעלים אחרים, אחד מהם עובד כיום כנהג מונית.

מה קרה במפעל? הנהלת חיפה כימיקלים סירבה להתייחס לשאלות שהופנו אליה מטעם וואלה! חדשות, הנוגעות לקיומו של ועד עובדים במפעל היום או להתנכלויות לעובדים. לדברי הובר ובוקבוזה, קיים כיום ועד עובדים במפעל, אך הוא אינו בחסות ההסתדרות, והוא רחוק ממה שניסו העובדים להשיג במאבקם. "ניצחנו בהיבט המשפטי, אבל הפסדנו בארגוני", אומר הובר, ומוסיף כי כל ניסיונותיו לאגד את עובדי המפעל בוועד הסתדרותי נכשלו "העובדים פשוט פוחדים להתמודד עם ההנהלה". בוקובזה מגדיר את ועד העובדים הנוכחי במפעל כ"קומבינה של ההנהלה". "נותנים להם צ'ופרים, בתי מלון ומתנות בחגים, אבל אנחנו לא רצינו מתנות. אותי עניין שכאשר אני אזדקן יהיו לי תנאים סוציאלים ולא יוכלו להיפטר ממני מהיום להיום. אבל שיהיו בריאים, אם זה מה שהם רוצים", אומר בוקובזה.

גם היום, לאחר שהפסיד את משרתו כמנהל עבודה ונאלץ להתרחק ממשפחתו כדי למצוא עבודה, בוקובזה אינו מתחרט על הצטרפותו לעובדים. "אני שלם עם עצמי, ישן טוב בלילה. הייתי כועס על עצמי אם לא הייתי נכנס לזה. אני חושב על הילדים שלי ועל עולם העבודה שהם נכנסים אליו. שוק עבדים זו לא מילה. יש היום עובדים שלא אכפת להם מימין ומשמאל, העיקר משכורת. הם לא מבינים שהם עובדים ומפרנסים אנשים אחרים".

מה יהיה?

אותו הדבר, רק יותר גרוע ובכל מקום, זו רוח הדברים של הפעילים החברתיים. "בכל המפעלים בדרום יש מאבקים וסכסוכי עבודה", אומר הובר. "ההנהלות מרשות לעצמן היום דברים שהן לא הירשו בעבר, בעיקר להחליף עובדים ותיקים ובעלי זכויות בעובדי קבלן. לממשלה יש רצון עז למחוק את העבודה המאורגנת ומה שקורה במקרו מקרין על המיקרו. יש הרבה יותר תעוזה של הנהלות להתעסק עם עובדים ללא כל הצדקה. הבעיה היא שהעובדים לא יודעים את זכויותיהם, או פוחדים להתלונן. כשהם באים, זה כבר אחרי הפיטורים, וכל מה שאנחנו יכולים לעשות זה לכבות שריפות".

מה שעוד יהיה, הוא הקרנה חגיגית של סרטם של טאוסינגר וסודרי, "שביתה", הערב בשעה 19:45, במסגרת פסטיבל ירושלים, ובנכוחות הגיבורים הראשיים, האנשים שניסו להקים את ועד העובדים במפעל חיפה כימיקלים דרום. לעובדים האלה זה אולי כבר אבוד, אבל טאוסינגר וסודרי מקווים שהסרט יעזור לאחרים הנמצאים במצב דומה, ולכן הוא לא יוגבל לסינמטקים ולהקרנה חד פעמית בערוץ 1. "כרגע מתוכננות הקרנות ב-15 מקומות ברחבי הארץ, בהשתתפות הפועלים שהופיעו בו", אומר סודרי. "אנחנו מרגישים שיש בו משהו אחר, שהוא מביא את נקודת המבט של הפועלים שלא באה מספיק לידי ביטוי בחיים הציבוריים בארץ". טאוסינגר מוסיף שכל מי שחושב שמדובר בסרט על אנשים שנדפקו בגלל שהם פועלים מהדרום - שיחשוב על תנאי העבודה שלו. "מה שקורה בסרט הזה רלוונטי לכל העובדים הלא מאורגנים בארץ. המעסיקים שוללים היום לא רק את זכויותיהם של פועלים במפעלים כימיים בדרום, של קופאיות בסופרמרקט או של עובדי חברת שמירה. בכל מקום שהעובדים לא מאורגנים שוללים להם את הזכויות – בעיתונות, הקולנוע, בהיי טק".

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully