מנהיגים במדינות דמוקרטיות לעיתים מוצאים את עצמם בעימות מול הרשות השופטת. אמנם, יש מקומות שבהם הדבר עשוי לקרות בשל הלוואות מפוקפקות, איים יווניים ושאר ירקות, אבל כשהעימות הוא פוליטי ולא אישי-פלילי, הדבר קורה בעיקר בעת ניסיון לחולל רפורמות מרחיקות לכת. כך היה בשנות ה-30' בארה"ב, אז חסם בית המשפט העליון חלק מרפורמות ה"ניו דיל" של הנשיא פרנקלין רוזוולט. התשובה של רוזוולט היתה לנסות להגדיל את הרכב בית המשפט ולמלא אותו בתומכיו. הניסיון לא צלח, ורק חלק מהרפורמות של העסקה החדשה אכן יצאו לפועל.
כך גם המקרה ברומניה, שם נקט השבוע ראש הממשלה קאלין פופסקו-טאריצ'יאנו בתרגיל המסוכן תמיד של הקדמת הבחירות, על מנת לחזק את המנדט הציבורי שלו ולהעביר בכוח את הרפורמות. הרפורמות הללו קריטיות לעתידה של המדינה מוכת העוני והשחיתות, מפני שרק בעזרתן תוכל רומניה לעמוד בתנאי הקבלה הנוקשים של האיחוד האירופי.
בניגוד לרבים ממנהיגי מדינות הגוש המזרחי בעידן הפוסט קומוניזם, קאלין קונסטנטין אנטון פופסקו-טאריצ'יאנו לא התחיל בתור פוליטיקאי ולא צמח בדרגים הבינוניים של עסקני המפלגה הקומוניסטית. הוא נולד בשנת 1952 וסיים את לימודיו במכון להנדסה אזרחית של בוקרשט, ובנוסף לתואר בהנדסה השלים גם תואר שני במתמטיקה באוניברסיטת בוקרשט. הוא היה איש מקצוע ועבד כמהנדס במנהל המים הלאומי. משם המשיך טאריצ'יאנו למשרה של פרופסור בפקולטה להידרוטכניקה של המכון הטכני לבנייה של אוניברסיטת בוקרשט משרה שפרנסה אותו עד 1991.
עוד קודם לכן, ב-1990, זמן קצר מאד לאחר נפילת הרודן צ'אוצ'סקו, הקים טאריצ'יאנו יחד כמה אחרים את המפלגה הלאומית הליברלית (PNL) והפך למזכ"לה הראשון. במקביל הקים את תחנת הרדיו הפרטית הראשונה של המדינה רדיו קונטקט רומניה. ב-91' עזב את האקדמיה לטובת העסקים, ועשה חיל כשהפך ליבואן הרשמי של מכוניות סיטרואן לרומניה. בהמשך הפך לנשיא איגוד יבואני וסוחרי המכוניות והעיסוק בתחום הרכב איפשר לו לשלב עסקים והנאה, שכן תחביבו הגדול הוא איסוף מכוניות, והוא נוטה חיבה מיוחדת דווקא לדגמי דה-שבו ישנים.
בשנת 92' נבחר טאריצ'יאנו בפעם הראשונה לפרלמנט הרומני, ושנה לאחר מכן נבחר לסגן נשיא מפלגתו. המפלגה היתה שותפה לקואליציה בין השנים 1997-1996, וטאריצ'יאנו שימש תחילה כשר ללא תיק ולאחר מכן כשר התעשייה והמסחר. בתפקידו זה ביצע רפורמות בתחומי הנפט, החשמל, המכרות ותעשיית הרכב. ביישום רפורמות אלה לא נרתע טאריצ'יאנו ממבקרים, שטענו שהוא מעמיס קשיים בלתי נסבלים על הכורים ומגזרים אחרים. בכך סימן את עצמו כגיבור הימין במדינה, וכאויב השמאל.
החבירה הגדולה
לאחר מכן באה תקופה של מדבר פוליטי עבור המהנדס, במיוחד לאחר דצמבר 2000, אז חזר לשלטון הסוציאל-דמוקרט יון אילייסקו, מתנגד פוליטי מובהק לטאריצ'יאנו וחבריו. טאריצ'יאנו, שהטיף להורדת מסים ומלחמה בשחיתות, המשיך לחזק את מעמדו במפלגתו ובמקביל לפעול ליצירת קואליציה רחבה שתוכל להדיח את הסוציאל-דמוקרטים מהשלטון. בסוף 2003 הוכרזה הברית בין ה-PNL של טאריצ'יאנו לבין במפלגה הדמוקרטית של ראש עיריית בוקרשט הפופולרי, טראיאן באססקו, תחת השם "האמת והצדק". הכל היה מוכן לעימות הגדול.
בבחירות לנשיאות של 2004 הגיע באסוסקו שני בסיבוב הראשון, אולם בסיבוב השני והמכריע הצליח לעקוף את מועמד הסוציאליסטים, ראש הממשלה היוצא אדריאן נסטאסה, ולזכות בנשיאות ברוב דחוק של 51%. גם בבחירות לפרלמנט שפר גורלה של הברית הימנית החדשה. הסוציאל דמוקרטים נותרו המפלגה הגדולה ביותר, אולם סיעת "האמת והצדק" כמעט נצמדה אליה, וטאריצ'יאנו הרשים בכישורי המו"מ שלו כשבנה קואליציה עם המפלגה השמרנית ועם מפלגת המיעוט ההונגרי במדינה, והתמנה בדצמבר 2004 לראש ממשלה ברוב של 54%.
המהנדס שהפך לפוליטיקאי לא ביזבז אפילו רגע. החידוש הראשון שהעביר היה רפורמה במס. כיום משלמים אזרחי רומניה מס הכנסה אחיד של 16%, דבר שהפך את המדינה בן לילה ליעד אטרקטיבי ביותר להשקעות זרות, באמצעותן מקווה טאריצ'יאנו לעמוד גם בהבטחתו להגדיל את הקצבאות לנזקקים, במדינה שבה עומד השכר הממוצע על 205 יורו (לחודש -כ-1,123 ש"ח). ברם, ניסיונו של טאריצ'יאנו להפוך את מערכת המשפט לא-פוליטית נחסם על ידי בית המשפט החוקתי של המדינה, הנשלט בידי תומכי הסוציאל-דמוקרטים.
טאריצ'יאנו, שרואה ברפורמה המשפטית הכרח לצורך עקירת השחיתות, לא היסס לרגע. כשהתחוור לו שלעת עתה ידו של בית המשפט על העליונה, החליט לפנות לעם כדי שזה ייתן לו ולבעלי בריתו את הרוב הדרוש לשינויים החוקתיים שברצונו לבצע צעד שהנשיא באססקו קרא לו כבר מאז הבחירות לפני חצי שנה. ביעור השחיתות הוא המשימה העיקרית בדרכה של המדינה הקומוניסטית לשעבר אל האיחוד האירופי, וטאריצ'יאנו נחוש בדעתו להשלים את המשימה. האם יצליח, או שההימור יתפוצץ לו בפנים והסוציאל דמוקרטים יחזרו לשלוט? האם תצטרף רומניה לאיחוד האירופי ב-2007 כמתוכנן? והאם השלמת הרפורמות של טאריצ'יאנו אכן מבטיחה את הצטרפות רומניה לאיחוד, לאור הדכדוך השורר בגוש בעקבות ההרחבה האחרונה? הישארו עימנו.