שישי בצהריים, עמיר לב

עם העיניים החומות שלה היא ראתה איך הקיץ הזה כולן הולכות גבוה. כולן מניחות את הרגליים על סנדלי פלטפורמות כשהציפורניים צבועות מורוד עד שחור. היא ראתה אותם מוציאים את הארנקים ברגע הנכון. בכל הארנקים היו לפחות חמישים שקל. היא ראתה אותם שולפים את המטבעות ומקבלים בתמורה את מה שרצו. כל אחד לוקח את שלו, מסתובב והולך. היא ראתה אותם מדברים בטלפונים הסלולריים. בזמן האחרון כמעט כולם עם אוזניות. היא שמעה אותם אומרים שהם עוד מעט מגיעים. כל בוקר עוד מעט מגיעים.

חלק נתנו הוראות לטלפון עם עיניים מזוגגות. הרבה אנשים אמרו בטלפון "אני לא מאמין", כל בוקר אני לא מאמין. היא שמעה אותם אומרים "ביי מותק" בסוף השיחה. היא ראתה זמרת מפורסמת (ככה אמרו מסביב) בבוקר עם משקפי שמש, בעלה או החבר שלה נכנס איתה, טי שירט, ג'ינס ונעלי אצבע. היא שמעה אותה אומרת לו בשיא הרצינות שהיא לא אוהבת את המאפרת שלה וגם הסאונדמן לדעתה צריך לעוף, והגבר אמר לה "אני לא מבין אותך. אל תתעסקי בזה. דברי עם בני, בשביל מה את משלמת לבני?". לכולם היה ריח טוב. כמעט כולם הניחו מולה על הדלפק צרור מפתחות שלם שחור. היא ראתה את האיש עם הכרס והחליפה. הכל חדש, חוץ מעור הפנים האדמומי ומשקפי הכסף. הוא תמיד דיבר בשקט, חוסך במילים, מתעדכן, מהנהן עם הראש וסוגר את הטלפון. היא דמיינה אותו בלי מכנסיים רק עם תחתונים מידה XL ורגליים עבות וורודות. גם ככה, היא חשבה לעצמה, הוא נראה עדיין איש חשוב. היא לא התרגלה לכל כך הרבה אנשים שלפני שהם מתחילים את היום הם נפרדים משלושים שקל, שלושים שקל כל בוקר.

היא ראתה את נערי האינטרנט. בתחילת השנה הם היו שואלים אותה מה זה מקיאטו ומה ההבדל בין אספרסו ארוך לכפול ועכשיו לכל אחד מהם יש את הקבוע שלו. חולצה צמודה שמתרחבת בגלל שריר האגס בין הכתף למרפק. הם עושים ספורט, היא חשבה לעצמה. בסוף המשמרת היא הייתה פושטת את המדים, אוספת שתי שקיות זבל מלאות ושמה במקומן חדשות.

היא הייתה יוצאת עם שקיות הזבל עד לפינה ושם, בשביל המלוכלך והמסריח, היא הייתה צועדת עד לפח הירוק שתמיד עולה על גדותיו ומתחתיו החתולים תמיד נברו בשאריות שהתפזרו על הרצפה. היא הייתה עולה על קו 4 ויורדת ליד התחנה המרכזית הישנה, עוד קילומטר וחצי בחום או בגשם עד רחוב רמח"ל או משהו כזה ושם, ליד בית הכנסת של התימנים, הייתה לה דירה 45 מ"ר עם עוד שלוש בנות. 15 מ"ר לבת ו-150 דולר לחודש כל אחת. 2600 שקל נקי לחודש לא הספיקו והיא הייתה יושבת בערב עם הבנות ומחברת "חמסות" למחזיקי מפתחות. מאה שקל ל-1,000 מחזיקים. היא לא ידעה מה זה "חגיגת", היא בחיים לא טעמה "בריזר", אף פעם לא הייתה בדיוטי פרי, לא חלמה שיש דבר כזה שנקרא פיק-אפ בר או שלכל סוג של פסטה יש שם אחר. אחד לינגוויני ואחד פטוצ'יני, היא לא ידעה.

עד שבא ערן. לקח לו חודש לשכנע אותה שהוא בן אדם טוב. אחר כך הוא עשה לה BOOK, אחר כך היא הצטלמה עם נדנדת גן לחוברת של הוויזה. אחרי שעשתה את הפרסומת של משקפי השמש לטלוויזיה ואת התשדיר של קופת חולים היא עזבה את הקפה.

אני יודע שאני יכול למצוא אותה באזור אחד העם-נחמני, נראה לי יום שישי אחרי הצהרים. בטח יש לה לק על הציפורניים וסנדלים עם פלטפורמה ומשקפי שמש.

בטח היא שותה "בריזר".....