שיחות נפש בערבון מוגבל

.
בן: יש לי פתיחה מהממת לטור.

ליאור: אז פתח...

בן: אבל שתף פעולה.

ליאור: אני אשתדל.

בן: אתה יודע איך נראה תינוק בבלנדר?

ליאור: (מרים גבה) לא... איך נראה תינוק בבלנדר?

בן: גם אני לא יודע. לא שמתי-לב, הייתי עסוק מדי בלאונן.

ליאור: (מרים גבה וחצי) מה???

בן: לא הבנת?! כאילו אוננתי מול תינוק בבלנדר... שמתי תינוק בבלנדר, ריסקתי אותו ולא הסתכלתי... עשיתי ביד...

ליאור: (מרים את שתי גבותיו) זו אחת הפתיחות הכי מחורבנות שאי-פעם יצא לי לשמוע!

בן: אני דווקא חושב שזו פתיחה מצוינת, ואני מתעקש להעלות אותה על הכתב!

ליאור: אם אתה מתעקש- מי אני שאמנע ממך את הזכות לצאת לאור כגדול האידיוטים בעיתונות הכתובה. בשביל מה יש חברים אם לא בשביל רגעים כאלו בהם צריך לדעת לוותר.

.

ליאור: בן יקירי, גם אני וגם הקוראים האדוקים רוצים לדעת את המשך עלילותיו של א' בעיר הגדולה... בקיצור, מה חדש בתחום הרקטום שלך?

בן: ובכן, הבן-זונה (א' הידוע לשמצה) נישק אותי - אחרי שאני נישקתי אותו - ואז לא קיימתי איתו יחסי-מין, השארתי אותו עם הזין בחוץ, והלכתי הביתה. ואז הוא העניש אותי ולא התקשר אליי יומיים, ואז בסוף הוא זרק אותי. והפסיכולוגית שלי אמרה לי שאני העלבתי אותו בזה שלא הזדיינתי איתו.

ליאור: בואנ'ה זה היה מזורז ולעניין...

בן: ממתי כשבן-אדם עולה למישהו הביתה הוא חייב להזדיין איתו?! אפשר גם רק להתחרמן.

ליאור: לא זאת השאלה - השאלה היא ממתי כאילו לא להזדיין עם מישהו זה להעליב אותו? אתה יודע כמה פעמים העליבו אותי על-פי התיאוריה הזו?! אפשר לקרוא לי "הנעלב המתמיד".

בן: ומה איתי? איך אפשר לקרוא לי?

ליאור: לך אפשר לקרוא "המתרומם המתמיד". אבל עזוב את זה, אז מה ה"בוטום-ליין" ביניכם עכשיו? סוף עונת הטוסיקים עם א'?

בן: לא! אני מסרב לתת לזה להסתיים! ומה שאני הולך לעשות, כמו שצריך לעשות עם טיפוסים כאלו, הוא להיות "הארד טו גט". בתרגום חופשי: קשה להשגה.

ליאור: פרט נא...

בן: תראה אם אני נניח יודע ש-א' נמצא באיזשהו מקום, אני הולך לשם, מתחכך בקרבתו ובדיוק ברגע המכריע הולך החוצה. רץ.

ליאור: יש שיטענו שזאת לא השיטה לעשות מעצמך "קשה להשגה".

בן: להיפך, זו בדיוק השיטה להיות "קשה להשגה". כי הוא גם יהיה שיכור, אז הוא יבוא לגעת בי ואני אברח!

ליאור: אז אתה בעצם הולך לעקוב אחריו, זה מה שאתה אומר.

בן: כן, כן.

ליאור: במילים אחרות- אתה הולך לעקוב אחריו.

בן: כן, כן.

ליאור: (סרקסטי מתמיד) מאוד "הארד טו גט". מאוד.

בן: בדיוק כך. ולמה "גט"? "גט" מלשון "לתפוס". בגלל זה אני "הארד טו גט". עכשיו אתה מבין? אל תהיה בנאלי.

ליאור: אני משתדל.

ליאור: בטור שעבר קיבלנו מכתב רשמי ממועדון המעריצים של נינט טייב שכתבו שמעתה הם יטילו עלינו סנקציות חריפות ולא יגיבו לנו יותר.

בן: כי הם הבינו שגם תגובות רעות עושות לנו זיקפה.

ליאור: לקח להם הרבה זמן להבין.

בן: 5 טורים. חודש ושבוע.

ליאור: עכשיו אתה מבין את הקשר? מה גורם להם להעריץ את נינט?! יצא המרצע מן השק.

בן: (מתחיל לנסח תגובה רשמית למועדון הנינטים): אני רוצה להגיד ש...

ליאור: אנחנו! אנחנו רוצים להגיד!

בן: אנחנו, אנחנו, רוצים להגיד קבל עם ועדה שאנחנו בזים לכל המועדוני כוכבים. אני בכל מקרה רק במועדון של שירי מימון וחוץ מזה אף אחד לא מעניין אותי.