המציאות היא נס

קשה לכתוב במילים ספורות על נושא שהוא רחב מצד עצמו, ועוד בהתייחס למציאות המאבק בגוש קטיף, ובכ"ז ננסה. המאמר אינו מתיימר להצדיק את המאבק, אלא לתאר אותו מהמימד הרוחני, הנפשי, האמוני שלו, ולהסביר מדוע אין הוא משיחי כלל ועיקר.

נתחיל מתיאור המציאות, בה אפשר להיווכח לא באמצעות כלי התקשורת, אלא רק על ידי ביקור בגוש קטיף. העובדה הראשונה הבולטת לעין המבקר בגוש היא הצבע הירוק וצבעיהם הססגוניים של הפרחים בגינות הציבוריות והפרטיות. צבעים המעידים על המשך החיים השיגרתי בגוש קטיף, על טיפוח והשקיה.

העובדה הבאה שתתגלה למסייר בחממות גוש קטיף, היא שרוב החממות נשתלות, או בתהליכי שתילה, בהיקף של אלפי דונמים. הוי אומר החקלאים נמצאים בשלבים השונים של העונה החקלאית החדשה, על אף חרב הגירוש והחורבן המונפת על צווארם.

זוהי, במדה מסויימת, גולת הכותרת של המאבק בגוש קטיף, המבטאת את רוח המאבק, ואת הפעילות בתוך הגוש ומחוצה לו, והיא מעוררת התפעלות: כיצד החקלאים לוקחים על עצמם סיכון בן עשרות ומאות אלפי שקלים? מהיכן האשראי? התשובה לכך היא קרן "מאמין וזורע" המעניקה לחקלאים אשראי ללא סיכון, כיוון שאם חס וחלילה יגורשו מבתיהם האשראי הופך להיות מענק. מקור המימון לקרן זו הוא ציבור גדול שנחלץ לעזרתם של החקלאים, והפקיד עד כה בקרן מעל 7 מליון שקל. בממוצע של 1,000 שקל למשפחה - הסכום שהקרן קראה לציבור לתרום – הרי שעד כה תרמו כ 7,000 בתי אב, ובע"ה נגיע למטרתנו – 20 מיליון שקל. קרן זו היא אחד הגילויים המיוחדים, הריאלים והמשמעותיים ביותר הנובעים מכוחה של אותה אמונה של תושבי גוש קטיף והציבור הרחב.

מעבר לשאלת המימון, אין ספק שללא אמונה ותקווה, לא היו החקלאים מסוגלים להמשיך ולזרוע, כשלפי הראליה הנראית לעין הם לא אמורים לקצור. מה היא אמונה? הפסוק במשלי אומר "צדיק באמונתו יחיה". אמונה היא חיים. אמונה זו אינה כתובה בספרים, אלא בליבו של האדם ובמחשבתו, מעצבת את השקפת חייו. גם אצל אדם מאמין, האמונה משתלבת פעמים רבות בחייו הריאליים הרגילים, אולם הרגע בו היא מפעילה את האדם, או עומדת במבחן, הוא הרגע בו האמונה מורה לאדם לחשוב ולפעול כנגד השכל הריאלי הקר. כל מהלך אידיאליסטי מלווה בפעולות לא שגרתיות, שהאדם המיושב בדעתו, שאינו חדור באמונה זו, לא היה חושב או מבצע אותן.

תוכנה של אמונה זו, שרבונו של עולם, שברא אותו ומנהיג אותו, באמת ובתמים הכל בידיו, והכל יכול להשתנות. זהו יסוד אמונתם של החקלאים, ושל הציבור כולו, שהמציאות יכולה להשתנות. אמונה שהיא כה חזקה, עד שהיא הופכת להיות ריאלית ממשית, יוצרת מפעל אדיר של הפקדות במיליוני שקלים ושל שתילות של מאות ואלפי דונמים.

אמונה זו, בגוש קטיף, מקבלת חיזוקים מהמציאות המיוחדת אותה חווה הגוש למעלה מארבע שנים: לאחר אלפי-אלפים של פצמרי"ם, הנזק, גם ברכוש, הוא מזערי. יהודי גוש קטיף, לאחר תקופה כזו של ניסים, מגדירים לעצמם שכל מציאותם עומדת ונשענת על נס במלוא המובן המילה והמושג, על גילוי מיוחד והופעה מיוחדת של ריבונו של עולם בתוך המציאות. זו השקפה רוחנית שהיא הריאליה של המציאות, במציאות כזו, הגבול בין ריאליה ואמונה, ריאליה ונס, נעשה מטושטש.

וכאן אסיים בתוכן שבו אני מחזק את עצמי ואת הציבור, והוא גם ילמד כיצד האמונה משפיעה על רוחו של המאבק: ריבונו של עולם, כל כך הרבה נתן לנו, והעניק לנו. אלולא ניסי הפצמרי"ם, גוש קטיף היום לא היה קיים. נהיה אנחנו מסורים לו, ולאמונה, וביום פקודה נעמוד ונאמר: עשינו כל מה שיכולנו להיאחז בגוש עד הרגע האחרון, מתוך אופטימיות עשיה ויצירה, עשה אתה כרצונך, ומה שתעשה, נקבל הכל באהבה, ונאמין בסופו של דבר שהכל לטובה.

האם אמונה זו היא משיחיות? התשובה טמונה בהסבר המושג משיחיות. אם המושג משיחיות קשור למילה 'משיח', התשובה היא כן! אחד מתוך שלושה עשר עיקרי האמונה הוא ביאתו של המשיח לעתיד לבוא. כל פעולה חיובית באשר היא, ובודאי הנובעת מתוך אמונה, מקדמת את העם ואת העולם לקראת הופעתו של המשיח. לעומת זאת, אם 'משיחיות' היא, כפי שרווח בציבור, קידוש ערך מסויים, והתמסרות אליו באופן עיוור, ישפוט כל אחד מאיתנו, האם נכון לייחס לאותה אמונה המתוארת במאמר את המושג הזה.