חסינות דיפלומטית – גרהארד שרדר

בסוף שנת 2000, נוכח משבר פוליטי וביטחוני מחמיר, החליט אהוד ברק ליזום את הקדמת הבחירות לראשות הממשלה בישראל. ההימור נכשל, וברק הפסיד בהפרש הגבוה ביותר בהיסטוריה של המדינה. השבוע ביצע מנהיג אחר במדינה אחרת את תרגיל הקדמת הבחירות. האם גם הוא יסיים כמו ברק?

ב-1982, זמן קצר לאחר שהלמוט קוהל הביס את הלמוט שמידט ועלה לשלטון כקאנצלר גרמניה, הגיע בשעת לילה מאוחרת מחוקק צעיר ושתוי ממדינת סקסוניה התחתית למשרד הקאנצלר בבון. האיש לפת את גדרות משרד הקאנצלר, טלטל אותם וזעק "אני רוצה להיות שם!". 16 שנה לאחר מכן, הגשים גרהארד שרדר את חלומו והתיישב על כסא הקנצלר – חלום שנראה כעת כמתקרב לסיומו.

גרהארד שרדר נולד ב-1944 בעיירה מוסנבורג שבסקסוניה התחתית. אביו היה פועל ונהרג על אדמות רומניה כחייל בוורמאכט, מבלי לראות את בנו מעולם. גם בעלה השני של אמו הלך לעולמו כשגרהארד היה ילד, ואמו נאלצה לעבוד בחמש עבודות ניקיון במקביל, כדי לגמור את החודש.

בגיל 14 נשר שרדר הצעיר מבית הספר והלך לעבוד כשוליית מסגר. את לימודי התיכון השלים בערבים והוציא תעודת בגרות אקסטרנית, שאפשרה לו ללמוד משפטים. הלימודים באוניברסיטת גוטינגן העלו את בן הפועל על מסלול הפוליטיקה.

שרדר הפך למנהיג קולני, מרקסיסט על פי הגדרתו העצמית דאז, בשכבה הצעירה של מפלגת הסוציאל-דמוקרטים. מתחילת הקריירה התבלט כטיפוס שונה מהפוליטיקאי הממוצע בגרמניה. את נאומו הראשון בקריירה נשא – באופן שנחשב אז לשערורייתי למדי – ללא עניבה לצווארו, כשהוא מצהיר שברצונו להכניס רוח רעננה בפוליטיקה העבשה.

גרהארד שירת כמחוקק בבון בין השנים 1980 ל-1986, אך בתחילה התמקד בעיקר בפוליטיקה מקומית והפך לראש ממשלת המדינה בסקסוניה התחתונה – מעמד שמקביל בערך למושל בארה"ב. בשנת 1990, לאחר שכבר נבחר לתפקיד, קיים שרדר הבטחה נושנה שנתן לאמו, אותה כינה "הלביאה", בכך שהגיע לקחת אותה לארוחת צהריים לכבוד יום הולדתה ה-80 בלימוזינת שרד.

למרות האנקדוטה הזו, שרדר נודע כפוליטיקאי צנוע באורחות חייו. אשתו וילדיו טסים במחלקת תיירים. הוא עקר ממעון השרד המפואר ועתיר התחזוקה לדירה פשוטה בבניין משרד הקאנצלר. הוא מסרב להסתובב בלימוזינת שרד ומתעקש לנהוג במכונית פולקסווגן משוריינת. (מהגימיק הזה, אגב, אין חיסכון ממשי, שכן חלק משומרי הראש שלו נוסעים בלימוזינה אחריו, אבל העיקר שהקאנצלר נוסע במכונית רגילה).

עם זאת, ההתקדמות בפוליטיקה הותירה עליו את חותמו, ולאחר שהפך לראש מדינת סקסוניה-תחתית התרחק לאיטו מחבריו הישנים מהשמאל, ורכש חברים אחרים – אנשי עסקים וראשי תאגידים, כמו פולקסוואגן (שבחבר המנהלים שלה אף ישב). בנוסף, דעותיו על הגירה ונושא החימוש התמתנו רבות במרוצת השנים. גם כלפי מטבע היורו היה שרדר חשדן בתחילה ומאוחר יותר הפך לתומך גדול. בכלל, רבים טענו לאורך השנים כי לשרדר אין עקרונות מוצקים, והוא נוטה בקלות עם הלך הרוח הציבורי. למרות זאת, ישירותו וחוש ההומור שלו סייעו לו לשמור על תדמית של "ילד פרוע" בנוף הפוליטי.

גם כשהתמודד לראשונה על תפקיד הקאנצלר, ב-1998, שיווק שרדר את עצמו כמשב רענן משמאל שיניע את הספינה התקועה אחרי שנות שלטון ימני. אחד מתשדירי הבחירות שלו הראה אסטרונאוטים המשוגרים, כמו ב"מסע בין כוכבים", לכוכב אחר. האסטרונאוט הרזה יחסית, בדמות שרדר, שוגר בהצלחה, אולם האסטרונאוט העגלגל בהרבה, בדמות הקאנצלר המכהן הלמוט קוהל, נותר מאחור. המסר היה ברור: שרדר – כמו טוני בלייר באנגליה וביל קלינטון בארה"ב – הוא זה שייקח את המדינה אל העתיד.

הגם ששרדר, כמו קלינטון, נודע בחיבתו לסיגרים, הוא לא הצליח לשחזר את הצלחתו הכלכלית של המודל האמריקאי. אבטלה גבוהה איימה להפוך אותו לקאנצלר של קדנציה אחת בלבד. הלחץ השפיע על אופיו, והפוליטיקאי שנודע בחוש ההומור המחוספס שלו יצא נפוח וטיפש, כשתבע לדין סוכנות ידיעות, שציטטה יועצת תדמית שטענה כי מוטב לו, לשרדר, להודות שהוא צובע את שיערו. הדבר, כך אמרה, יוסיף לו אמינות. שרדר זעם ויצא להגן על הכבוד האבוד של מחלפותיו. הקאנצלר (שכנראה באמת לא צובע ת'שיער) ניצח בתיק, אבל רק הוא מבין למה זה היה טוב.

גם אשתו השלישית, ממנה התגרש זמן קצר לפני שנבחר לקאנצלר ב-98', הצטרפה לקמים עליו כשהופיעה בתשדיר בחירות של האופוזיציה ואמרה לבוחרים: "אני עזבתי את בעלי, גם אתם יכולים". אבל שרדר הוכיח שהוא פוליטיקאי קשוח, מהסוג שהכי מסוכן כשהוא בפיגור. הוא מחק פער של קרוב לעשרה אחוזים בסקרים וניצח. בהפרש של 6,000 קולות בלבד, אבל ניצח.

אלא שאיש האאודי (כך הוא מכונה משום שיש לו ארבע טבעות נישואין, כמו הלוגו של חברת המכוניות) לא הצליח לנצל את הקדנציה השנייה לשיפור מה שהעיב על הראשונה – ההידרדרות במצב הכלכלי. האבטלה בגרמניה רק גדלה, ומתעוררים ספקות רציניים באשר ליכולת להמשיך לקיים את מדינת הרווחה הגרמנית במתכונתה הנוכחית. בנוסף, ספג שרדר מהלומה קשה כשבעל בריתו, נשיא צרפת ז'אק שיראק, לא הצליח בחודש שעבר לשכנע את אזרחיו לאמץ את החוקה האירופית. שרדר, שהניח את יוקרתו הפוליטית על החוקה האירופית, ראה את מניותיו צונחות יחד אתה.

כאילו כל זה לא מספיק, לאחרונה נסעה אחותו לחפש את קבר אביהם ברומניה וגילתה פלג שלם של משפחתם שאבד בעקבות חלוקת גרמניה. מה רע בזה, אתם שואלים? רע בזה שאחד הדודנים האבודים של גרהארד שלנו היה, כך מתברר, סוכן של המשטרה החשאית השנואה של גרמניה הקומוניסטית, ה"שטאזי". טוב לתדמית שלו זה לא עשה. גם אחיו של הקאנצלר נוהג לעשות בושות ולהפגין נגד האח ראש הממשלה, שמקצץ בלית ברירה בקצבאות למובטלים.

השבוע עצר שרדר את הדימום הפוליטי שלו כשפעל להקדמת הבחירות. הוא העלה בבונדסטאג הצעת אמון בממשלתו, שידע מראש שייכשל בה. כעת מוטל על הנשיא הורסט קוהלר, הנמנה על מפלגת האופוזיציה, להחליט אם לתת לקאנצלר את מבוקשו ולהכריז על בחירות חדשות. אם יעשה זאת, וזה הצפי כרגע, יהיו לאיש האאודי חודשיים וקצת כדי להציל את הקריירה שלו. אם יצליח, בניגוד לכל תחזית אפשרית כיום, יבסס את מעמדו כ"קאמבק קיד" האולטימטיבי של הפוליטיקה הגרמנית לדורותיה. אם ייכשל תשלוט בגרמניה, לראשונה בתולדותיה, אשה – יו"ר מפלגת הנוצרים-דמוקרטים, אנג'לה מרקל. כך או כך, יהיה מעניין.