זולפא אלחוסייני, עזה

הבוקר דיברתי עם כמה אנשים על מה שהתרחש בימים האחרונים במוואסי. אל-איאד, מראשי התושבים במובלעת המוואסי אמר לי: "כל האנשים במוואסי הם חפים מפשע. המתנחלים המשוגעים באו והשתלטו על המרפאה, ואחר כך ניסו להשתלט גם על בית פרטי. מה יעשו האנשים שגרים בו? לאן ילכו? ככה התחילו זריקות האבנים ההדדיות. המצב הידרד במשך כמה ימים, והצבא הגיע בכל יום אבל לא הצליח להשתלט על המתנחלים. אתמול בערב המתנחלים זרקו אבנים על הילאל מג'איידה. הוא הגיע לבית חולים במצב קשה, ועכשיו הוא עדיין מאושפז במצב בינוני. רק אחרי האירועים האלה החיילים הצליחו לגרש את המתנחלים".

לדברי אל-איאד, במשך ארבע שנות האינתיפאדה לא היו כמעט עימותים עם המתנחלים, אבל עכשיו הפלסטינים פוחדים. "אפילו כשהם עוברים במכוניות שלהם הם מקללים אותנו. שמעתי את שרון אומר שמדובר רק באחוז קטן. אני חושב שבסופו של דבר יהיה טוב, כי כולם רוצים לחיות בשקט. גם החייל רוצה לפשוט את המדים שלו ולחזור לחיות חיים רגילים, וגם אנחנו". אל-איאד הוסיף כי ייתכן שהיום תיפתח מחדש המרפאה שנסגרה בגלל השתלטות המתנחלים.

הפחד והכעס של תושבי המוואסי אינם מופנים רק אל המתנחלים והצבא הישראלי שלא הצליח להשתלט עליהם, אלא גם כלפי הרשות הפלסטינית, שאין ביכולתה לעשות דבר להגנתם. כפי שכתבתי בעבר, המוואסי הוא מובלעת שניתן להיכנס אליה רק דרך שערים שהצבא הישראלי שולט בהם, ומכאן ברור שלא היו נותנים לשוטרים הפלסטינים להגיע לאזור. תושבי המוואסי כועסים גם על התקשורת הפלסטינית, שלא מכסה מספיק את האירועים שם, אבל שוב, בגלל שכל כניסה לשם נעשית רק באישור הצבא הישראלי, הרי שאי אפשר אפילו לשלוח צוות לצלם שם כתבה.

נהג מונית ששוחחתי איתו הזכיר כי בעבר, לאחר שמתנחלים פגעו בבני משפחת וואפי מהמוואסי, שיגרו החמאס והג'יהאד קסאמים לעבר ההתנחלויות, ולא מן הנמנע שזה גם מה שייעשה עכשיו. מה שאותי מעצבן הוא ההרגשה שבישראל חושבים שדמם של פלסטינים הוא הפקר, ומותר למתנחלים לבטא את התמרמרותם נגד ההתנתקות בפגיעה בהם, אבל חס וחלילה לא לחסום כבישים בתוך ישראל.

לסיכום, מצד הפלסטינים לא מתוכנן כל עימות עם המתנחלים במוואסי, וגם לא פוחדים מהם. ההרגשה היא שכמו שהתושבים באזור הזה קיבלו על הראש בשנים האחרונות - הם ימשיכו לחטוף גם עכשיו. מצד שני, כולם רואים באירועים האלה עוד סימן לכך שההתנתקות מתקרבת.

רבים מהאנשים שפוגשים אותי שואלים אם אני והילדים נוסעים הקיץ למשפחתי בחיפה, ואני ממש לא יודעת מה לענות. זו הדילמה בה נמצאים רוב האנשים כאן – אנחנו לא יכולים לתכנן את חיינו אפילו לטווח הקצר, בגלל שלא יודעים מה יקרה עם ההתנתקות. השמועות ברצועה טוענות כי הישראלים יטילו סגר מלא לקראת ההתנתקות, ואולי אפילו יבתרו את הרצועה לשלושה חלקים.

מה שבטוח בינתיים הוא שמוסדות האו"ם ברצועה הודיעו לפלסטינים החיים בקרבת התנחלויות (למשל דיר אלבלח שליד כפר דרום) להצטייד במזון ובכל המצרכים הדרושים לחודש, מחשש שהדרכים ייסגרו. כולם כבר משתגעים לדעת מתי בעצם תתבצע ההתנתקות ומתי יחל הסגר. הדעה הרווחת ברצועה היא כי יש להתכונן לכך החל מאמצע חודש יולי, אבל אין שום הצהרה רשמית על כך.

הרבה אנשים מחכים לחופש הגדול כדי לנסוע או לקבל את פני ילדיהם הלומדים בחו"ל. לאחרים יש הזמנה לאישפוז בבתי חולים ישראלים. כל אלה מתלבטים איך להספיק את תוכניותיהם ממש לפני שעת האפס, אחרת ייאלצו להמתין מחוץ למולדת עד לסיום ההתנתקות – ומתי זה יקרה אף אחד לא יודע.

לעומת זאת, שמעתי מחברתי שקרובת משפחה הנמצאת בבריטניה עומדת להגיע כבר בימים הקרובים לעזה, במיוחד כדי לזכות ולהיות נוכחת ב"רגעים ההיסטוריים", כהגדרתה, של ההתנתקות, ולא אכפת לה אם המעברים ייסגרו לתקופה ארוכה לאחריה. איש אחר פנה אלי היום בבקשה שאעזור לו לדחות את ההזמנה לאשפוז שנקבעה לסוף יוני, עבור בתו בת העשר באחד מבתי החולים בישראל. כאשר שאלתי אותו לאיזה תאריך הוא מבקש לדחות, הוא התלבט. הוא פשוט לא יודע מה יהיה מחר, אז איך הוא יכול לקבוע תאריך ליולי, למשל, ולהכין אישור עבור הבת והאם המלווה שייכנסו לישראל, ואז הדרכים ייסגרו והמעברים ייחסמו בגלל ההתנתקות. אז מה עושים? לא יודעים.

אנחנו מנסים לחשוב בהיגיון: בלתי אפשרי שממשלת ישראל תחל את ההתנתקות במועד מאוחר כמו ה 15 לאוגוסט. כי אם ההתנתקות תימשך 4-5 שבועות, הרי שנת הלימודים כבר תיפתח, ואז מה, ילדי המתנחלים אפילו לא ידעו לאיזה בית ספר לפנות? זה לא שאנחנו ממש דואגים להם, פשוט מנסים לתאר כמה אפשרויות כדי להגיע, אולי, לתאריך בו יוטל הסגר. אחרים מנסים לחשב לפי ט' באב, וחושבים שאז יוטל סגר עד לסיום ההתנתקות.

חשוב לציין כי האנשים עוקבים בדריכות אחר אמצעי התקשורת הפלסטינים, הישראלים והבינלאומים כדי לנסות ולגבש עמדה, אך זה לא מצליח, כיוון שכמעט ואין דיווחים או הצהרות ישירות בנושא.