אין סיבה למסיבה

אתחיל בשורה התחתונה. חברים יקרים, קפלו את הסרטים הכחולים לבנים. הסירו אותם מדלתות מכוניותיכם ומהאנטנות כי אין שום סיבה למופע הזדהות גורף. הניסיון הפתטי לתת מענה לתושבי גוש קטיף ולרצועתם הכתומה מיותר וכישלונו ידוע מראש. זאת משום שכל תמיכה בתוכנית ההתנתקות לא תשווה למאבק העוצמתי כנגדה.

מעולם לא הייתי איש של סטיקרים. אף פעם לא ראיתי את עצמי כמי שמסוגל להכיל את כל זהותו ודעותיו באמרת שפר אחת. כשרציתי להביע את השקפתי באופן חד משמעי עשיתי זאת בקלפי ובאזני מכריי, ונמנעתי מלהזיק לצבע המכונית שלי. הביקורת המופנית כלפיי, וכלפי הציבור הגדול התומך ביציאה מיישובי גוש קטיף וצפון השומרון, על אדישותינו, כביכול, לנוכח הסירוב לנפנף בצבעי הגאווה השמאלנית היא חצופה ויהירה. ברור שמדובר בניסיון נואש ורווי קינאה לאחד את כל אותם ישראלים רבים הרוצים בהתנתקות. כי בעוד "הכתומים" מאורגנים ומאוחדים וכו' וכו', היתר הם ערב רב של דעות ותפיסות עולם, שיש איזו תקווה מעורפלת לאסוף אותו תחת נייר קרפ ססגוני.

איני אוהב את ההתנתקות, אך אני תומך בה. אני שונא את דמותו של העם הנשקפת מהמראה שהיא מציבה בפנינו, אך אני נאחז בגלגל ההצלה הראשון שהושלך לעבר האזור מזה זמן רב. אין בי גאווה, לא על כך שאלפי ישראלים ייאלצו לעזוב חיים שלמים ולהתחיל מחדש, ולא על עצם העובדה שמנהיגינו כשלו בהבאת הסכם ראוי ומאורגן. לכן, לא אחגוג בהנפת סרטים. אין מקום לחגיגה ולחיבוק שמח של תוכנית שמביאה לדמעות ולכאב לרבים כל כך. מעל לכל, חינניותם של הסרטים בצבעי הלאום לא הולמת כלל וכלל את זיעתם של נערים בני 18 במדים הניצבים מול המון יורק, רושף ומכה.

הבחירה בצבעים כחול ולבן לחוטי היוהרה האלו, מכעיסה עוד יותר, וכאילו אומרת "אנחנו מדינת ישראל ואתם, המתיישבים, לא". מוטב היה לו אנשי "שלום עכשיו" היו משפילים ראשם ומוותרים על האמירה המפלגת הזו, כי שלום נראה שלא ייצא מההתנתקות, ובטח לא עכשיו. מה כן ייצא? תקווה ולו הקלושה, ובעיקר תנועה - משהו סוף סוף יזוז. הרי השלמה עם המצב הנוכחי היא בלתי מתקבלת על הדעת. משהו חייב להשתנות וסיכון אמיתי חייב להילקח בחשבון, על אחת כמה וכמה כשמדובר בפינוי אדמה לא לנו. למתנחלים מלוא הזכות להניף דגליהם הבוהקים, כל עוד יתנוססו כחוק. אנחנו, הרואים את הדברים אחרת, צריכים לתמוך, במבוכה, גם בהם וגם בהתנתקות.