פסטיבל הסרטים

אחרי שנים של דשדוש וצעידה במקום - תעשיית הסרטים המקומית סוף סוף החלה לפרוח ולהתרומם. ולא, לא מדובר בסרטי קולנוע אלא בסרטים המעטרים כל מכונית, משאית, אופנוע וקלנועית. במדינת ישראל הפלורליסטית יש סרט לכל אג'נדה: סרט בעד, סרט נגד, ועוד אחד מסרט אחר. כאילו לא הספיק לנו הכתום נגד ההתנתקות, והכחול לבן בעד, עכשיו מציע ראש עיריית אילת סרט ירוק נגד אלימות. עוד לפני שנרגענו מפסטיבל הצמידים של השנה שעברה, עכשיו נוחת עלינו פסטיבל הסרטים, ללא כוכבים, רק מחלקים.

כנראה שאנחנו פשוט צריכים טרנד להיצמד אליו, ואז נסחט אותו עד תום. אחרי שלאנס ארמסטרונג יצא בצמיד הצהוב, בארץ הפכו את זה לשלל צמידים- נגד תאונות, עוני, זיהום ומה שלא תרצו. ועכשיו שוטפים אותנו הסרטים של המאבקים האידיאולוגיים במדינה: זה התחיל בבחירת צבע מאבק המתנחלים - כתום. אחרי שהם צבעו את הדגל בכתום, הם עברו לתלות סרטים כתומים על כל עמוד שנמצא בשדה ראייתם. רק כדי לעצבן, עשו מבצע תליית סרטים למי שלא תלה מיוזמתו ובשבוע שעבר גם צבעו את המדרכות בכתום. אחר כך קמו אנשי המפקד הלאומי והחלו במבצעי חלוקת סרטים כחול לבן. ועכשיו קופץ לו ראש עיריית אילת כדי לתרום עוד צבע לספקטרום המתרחב ממילא, והפעם כנגד תופעת האלימות.

האלימות המתרחבת במדינה צריכה להדאיג את מיטב המוחות, ובעיקר את קברניטי המדינה. האלימות היא תוצאה ממציאות יום יומית עצבנית ומתוחה שנובעת מה לעשות, גם מההתנתקות. כשהמפלס עולה במקום אחד באופן קיצוני, כמו כלים שלובים, כל פני השטח עולים. ההתנתקות מוציאה מאתנו לאחרונה, אם ישירות ואם בעקיפין, את הכעס שלנו כלפי הכל. כולנו גם ככה על קצות האצבעות בגלל הקיץ המתקרב, ואנחנו מטבענו אנשים "חמים", אנחנו לא צריכים הרבה בשביל להתרגז. האלימות שנובעת מההתנתקות משפיעה על חיינו ומחייבת התייחסות רצינית וטיפול שורש כתופעה העומדת בפני עצמה.

המאבק סביב ההתנתקות הוא מאבק של אג'נדות פוליטיות, התפיסה שלנו את עצמנו, ואת גבולות המדינה. אבל אלימות זה לא אג'נדה פוליטית. בניגוד למשנה אידיאולוגית או משיחית סדורה שמקורה באמונה וערכים. אלימות היא תופעה חברתית, שנובעת ממשהו, מצירוף נסיבות. אלימות נובעת ממצוקה חברתית, כלכלית, וסתם ממתח גבוה. אלימות היא תופעה חברתית שיש לה אמא ואבא וניתן למתן אותה.

צריך להוקיע את התופעה של האלימות, אין ספק. אבל זה לא שאם נשים את הסרט הירוק נפסיק להיות אלימים. הרי נמשיך לקלל את מי שעוקף אותנו, נתרגז כשנגלה שעבדו עלינו בחנות ואבות מכים לא יפסיקו לאיים על נשותיהם כי יש להם סרט ירוק על האוטו. תסתכלו מסביב, האם הערסים והשוטרים העונדים צמיד צהוב על הזרוע הפכו בגלל האביזר האופנתי לאדיבים, סובלנים ומנומסים?

אז למה הקמפיין הזה עכשיו? בשביל רייטינג? בשביל להעלות את כמות התיירים באילת? או שאולי באמת מדובר במטרה נעלה? מה שבטוח זה שסרט במקרה הזה לא מספיק. במאבק על ההתנתקות לא ינצחו הסרטים הכחולים או הכתומים אלא ההתנהלות הפיזית בשטח. לשים סרט על האוטו היא אמירה ריקה מתוכן, אני מזדהה עם המאבק, כאן בתוך האוטו הממוזג שלי.