חבורה של חיילים אמריקאים, שמצאו עצמם לפתע בתפקיד סוהריו של הרודן המודח סדאם חוסיין, מדווחים שהוא ידידותי, דברן ומשוגע לניקיון, שאוהב דגנים עם צימוקים לארוחת בוקר, מכבס את בגדיו בעצמו ועומד על כך שהוא עדיין נשיאה של עיראק.
גיליון יולי של המגזין GQ מדווח שלפי הסוהרים, סדאם מעריץ את נשיא ארה"ב המנוח רונלד רייגן, חושב שקלינטון "בסדר" אבל הציע רק מלים חריפות בנוגע לשני הנשיאים בוש, ששניהם ניהלו נגדו מלחמות.
"בוש האב, הבן, לא טוב", ציטט את סדאם אחד החיילים, רב"ט ג'ינת'ן ריס, בן 22 מפנסילבניה. אולם עמיתו, רב"ט שון אושיי בן ה-19, אומר שסדאם ריכך מאוחר יותר את דעתו זו. "לקראת הסוף הוא אמר שאין לו רגשות שליליים ושהוא רוצה רק לדבר עם בוש, להתיידד איתו", אמר אושיי, גם הוא מפנסילבניה.
חייל שלישי ציטט את סדאם כאומר על בוש "הוא יודע שאין לי כלום, שום נשק השמדה המונית. הוא יודע שלעולם לא ימצא אותם".
שלושת החיילים משרתים ביחידה של המשמר הלאומי מפנסילבניה, שנבחרה על ידי ה-FBI לשמש כמשמר במתחם שבו התגורר סדאם על תקן "עציר רב ערך". המשימה היתה כה סודית עד שנאסר עליהם לספר עליה אפילו להוריהם. בכתבה מצוטטים חמישה חיילים שהסכימו לדון בחוויותיהם. צבא ארה"ב התיר לחיילים להתראיין, אולם החתים אותם על התחייבות שלא לגלות את המקום, התאריכים, פרטים על האבטחה במתקן ושאר פרטים בנוגע למעצרו של סדאם.
סיפורי החיילים מזכירים את התמונות שהוברחו מכלאו של סדאם, והם מתארים אדם שפעם חי בארמונות וכעת מתגורר בתא קטן ללא כל פרטיות. פעם אחת, כשסדאם נפל במהלך אחת המקלחות, להן הוא זכאי פעמיים בשבוע, השתררה פאניקה במתקן הכליאה: "איש לא רצה שהוא ייפגע בעודו מוחזק במעצר על ידי ארה"ב." חייל אחד נאלץ לסייע לשליט לשעבר לשוב לתאו, בעוד אחר נשא את תחתוניו.
סדאם למד את שמות החיילים ששמרו עליו, התעניין בפרטי חייהם (בהם לא היו אמורים לדון עמו) ולעתים הציע להם עצות "אבהיות". השיחות התנהלו באנגלית.
אושיי סיפר שכאשר גילה לסדאם שאינו נשוי, סדאם "החל לומר לי מה לעשות. הוא אמר 'אתה צריך למצוא אשה טובה. לא חכמה מדי, לא טיפשה מדי. לא זקנה מדי, לא צעירה מדי. אחת שיודעת לבשל ולנקות". לאחר מכן סדאם חייך, החווה בתנועה שאושיי פירש כמכות בישבן, צחק וחזר לכבס את בגדיו בכיור בתאו.
"סדאם השווה את עצמו לישו"
לדברי החיילים, סדאם היה אובססיבי לניקיון. הוא רחץ את ידיו לאחר שלחץ ידיים והשתמש במגבונים לחים כדי לנקות את מגשי האוכל שלו, הסכו"ם והשולחן לפני כל ארוחה. "היתה לו פוביה מחיידקים או משהו", אומר דוסון. הכתבה מצטטת בהרחבה את גילויי החיילים על הרגלי האכילה של סדאם, כולל העדפות ספציפיות באשר לסוג דגני הבוקר שלו. הוא אכל עוף ודגים אולם סירב לאכול בקר לארוחת הערב.
למשך זמן-מה, המזון החביב עליו היה חטיף "צ'יטוס", וכשזה אזל סדאם היה נעשה "מרוגז". יום אחד נתן לו אחד השומרים "דוריטוס", וסדאם שכח מהצ'יטוס. "סדאם היה גומר שקית משפחתית של דוריטוס בעשר דקות", מספר דוסון.
סדאם נהג להתפלל בתאו חמש פעמים ביום והחזיק קוראן אותו מצא, כך טען, בין ההריסות סמוך למחבואו התת-קרקעי. "הוא הראה אותו בגאווה לחיילים בגלל שהוא היה חרוך בקצוות והיה בו חור מקליע".
על פי הכתבה, סדאם סיפר לשומריו שכאשר האמריקאים פלשו לעיראק במרץ 2003, "הוא ניסה להימלט במונית בזמן שהטנקים התגלגלו" ושהמטוסים האמריקאיים תקפו את הארמון אליו התכוון להימלט, במקום את זה שבו היה, ופצעו תוך כדי כך כמה משומרי ראשו. "בשלב הזה הוא התחיל לצחוק", נזכר ריס. "הוא עושה: 'אמריקה, הם מטומטמים. הם להפציץ ארמון לא נכון".
סדאם סיפר שלכידתו במחבוא תת-קרקעי בדצמבר 2003 אירעה כתוצאה מבגידת האדם היחיד שידע היכן הוא, ואשר קיבל תשלום כדי לשמור את הסוד. "הוא ממש כעס על זה", מספר דוסון. "הוא השווה את עצמו לישו, ואיך שיהודה איש-קריות הלשין על ישו. הוא אמר "ככה זה היה עבורי". אם היהודה שלו לא היה אומר שום דבר, הוא אמר, איש לא היה מוצא אותו לעולם". בעת שסדאם נלכד, טענו בכירים אמריקאיים כי לכידתו נבעה כתוצאה ממודיעין ממספר מקורות שונים, ולא ממלשין בודד.
בכתבה מסופר שאם סדאם מודע לכך שפסלו בכיכר פירדו הופל בתשעה באפריל 2003, אך מעולם לא הזכיר את האירוע באוזני שומריו. הוא התעקש שכל שעשה, לרבות הפלישה לכוויית ב-1990, נעשה לטובת בני עמו, והזמין את שומריו לשוב לעיראק לאחר שיחזור לשלטון. "הוא תמיד היה אומר לנו שהוא עדיין הנשיא. זה מה שהוא חושב, מאה אחוז", אומר דוסון.