מריה הלבנה

האמת ציפיתי ליותר, הביקורות שיבחו, הפרסים זרמו ואני ציפיתי. לא שהתאכזבתי אבל גם לא הרגשתי שאחרי הצפייה בסרט השתנה בי משהו, האמת היותר עצובה היא שאחרי צפייה בסרט התחושה הכללית הייתה שממש לא מזיז לי.

הסיפור הוא סיפורה של מריה אלוורז (ושל עוד 1000 אחרים ואחרות אם אנו מסתמכים על סוללת יחסי הציבור של הסרט), נערה מרדנית החיה בכפר קטן ליד בוגוטה שבקולומביה. אנחנו לומדים להכיר אותה, את חייה, עבודתה, המשפחה והחבר, במסלול חיים שאינו מוביל לשום מקום. כשמריה מגלה שהיא בהריון היא מחליטה לשים קץ אחת ולתמיד למסלול חייה הידוע מראש ובהשפעת ההורמונים ויצר המרדנות יוצאת למסע בכדי להתחיל וליצור לעצמה אופציה לחיים מכובדים, מסע שישנה את חייה.

כמו כל קולומביאנית המכבדת את עצמה מריה יודעת שהכסף הגדול נמצא בבלדרות סמים, ובכדי להרביץ מכה היא מחליטה להפקיר את גופה ותינוקה ולהבריח קוק לארצות הברית. האשה/ילדה יוצאת למסע לארץ הדוד סם כשבגופה לא פחות מ- 60 גלולות סם עטופות בקונדום משוח בשמן (להיטיב את ההחלקה בגרון). הטיסה עוברת יחסית בשלום אבל מרגע הנחיתה הכל משתבש.

נשמע דרמטי? ככה זה צריך להיות אבל משום מה אין תחושה של מתח באוויר, קטלינה סנדינו מורינו מגלמת את מריה בכישרון רב, היא יפה אמיתית ואין להתווכח על יכולת המשחק שלה, שאר השחקנים טובים גם הם, אבל משהו חסר, ככל שחשבתי על הסרט יותר, הבנתי שמה שחסר זה בעיקר תסריט מגובש יותר, הרבה בעיות העולות בסרט לא מטופלות עד תום, כאילו קיבלת אפשרות להציץ לעולמם של בלדרי הסמים שעושים את עבודתם מתוך צורך קיומי הנראה הגיוני לחלוטין, אבל לא הרגשת שבאמת קשה להם, אחרי הכל עבודה הייתה למריה, היא זו שהתפטרה אחרי שהחליטה כי היחס אליו היא זוכה אינו מכובד (וגם פה לא ממש השתכנעתי).

ואולי האשמה תלויה בבמאי? ג'ושוע מרסטון, שלא ביים יותר מדי סרטים בחייו, אולי הנושא נהיה מעט שחוק ואחרי טראפיק המצוין קשה יותר לזעזע אותנו עם גילויים חדשים או לעורר את רחמינו? התחושה הכללית היא של פספוס.

ואם אתם כאן בשביל התוספות, אז כדאי שתחפשו במקום אחר. פשוט אין.