מה נהיה עם – התנועה הישראלית להתנתקות?

בסוף אוקטובר 2004 התכנס בתל אביב כנס היסוד של "התנועה הישראלית להתנתקות", תנועה על מפלגתית חדשה שמטרתה היתה לתת גיבוי על מפלגתי לראש הממשלה, אריאל שרון, ליישום התוכנית, כמשקל נגד להתנגדות הימין. יוזם הכנס ומי שעומד בראש התנועה הוא דני עטר, ראש המועצה האזורית גלבוע ואיש מפלגת העבודה. יחד איתו הופיעו בכנס היסוד קאליברים כמו של האלוף בדימוס עוזי דיין, ניצב (מיל.) אריה עמית, השחקן אלון אבוטבול ואנשי מפלגת העבודה, הליכוד ושינוי.

"הרעיון היה להקים תנועה שתסחוף אחריה את הציבור בישראל, בדומה לתוכנית למען הקמת גדר ההפרדה", אמר היום עטר. באתר האינטרנט של התנועה נכתב כי היא תפעל למען "תמיכה ועידוד מקבלי ההחלטות, העושים במלאכת ההתנתקות. השמעת קולו של הרוב בזירה הציבורית ובכלי התקשורת. פעילות שטח ופעולות הסברה ברחבי הארץ באמצעות הפגנות, כנסים וחוגי בית לתמיכה בהתנתקות". מטרת התנועה, כפי שהיא עדיין מוגדרת באתר היא "הסרת כל מכשול בדרך ליישום התוכנית, קידום התמיכה בהתנתקות בקרב דעת הקהל הישראלית, וייצוגו של רוב העם התומך בהתנתקות, אל מול המיעוט הקולני. הגנה וגיבוי ציבורי לראש הממשלה, ההולך בנתיב היסטורי, מול גורמים אלימים ואנטי דמוקרטיים". אלף דגלים נתפרו במיוחד, לצורך הנפה בהפגנות העתידות לבוא: כחול-לבן עם המילה התנתקות במקום מגן דוד. "זה הדגל המאחד, תחתיו יוכלו לבוא איתנו גם אנשי ליכוד רבים מן האזור שלי", אמר אז עטר.

שמונה חודשים מאוחר יותר, לפעילות התנועה אין זכר ברחוב בישראלי, ואתר האינטרנט של התנועה (ראה קישור) עודכן לאחרונה בינואר. גם בזיכרון הציבורי לא נחרתו פעילויות מחאה יוצאות דופן מצד עטר וחבריו.

בראיון לוואלה! חדשות, טען היום עטר כי לא מדובר בכישלון, אלא בשינוי אופי הפעילות. "מזה ארבעה חודשים התנועה עוסקת אך ורק בעידוד משפחות של מתנחלים לעזוב בצורה שקטה, ומטפלת בצרכיהם מול הרשויות המקומיות ומול המינהלת". לדבריו, המעבר מהספירה הציבורית אל הפרטית, נעשה דווקא בגלל ההרגשה שראש הממשלה חזק דיו ואינו זקוק לתמיכה. "המסקנה שלי היא שהאדישות בציבור בנוגע להתנתקות נובעת מהתחושה שראש הממשלה מספיק חזק ואין צורך בפעילות ציבורית. במקום זה חשבנו שעדיף להשקיע במתיישבים עצמם". לא במפתיע כשהוא מתבקש לנקוב בשמות החברים הפעילים עדיין בתנועה, מזכיר עטר את עפר קורנפלד, ממקימי תנועת "שובי" העוסקת בפעילות דומה של סיוע למתנחלים.

בתשובה לשאלה האם נוכח השתלטות הצבע הכתום על הרחובות ובעיקר על הכבישים, והירידה הנרשמת בסקרים בתמיכת הציבור בהתנתקות, הוא שוקל חזרה לפעילות ציבורית עונה עטר כי "זוהי נקודה חשובה למחשבה, ובימים הקרובים אכנס את חברי כדי לדון בדרכי הפעילות. הרעיון של הגל הכחול שאנחנו חשבנו עליו בוצע בינתיים על ידי גורמים אחרים, וזה בסדר מבחינתנו". עם זאת הוא ספקן, או שמא ריאלי, בנוגע לסיכוי לסחוף את הציבור תומך ההתנתקות לפעילות ציבורית. "רמת האדישות שהופגנה ע"י הציבור הזה היא גבוה מאוד. זו אדישות שמהולה בחוסר היכולת להתמודד עם מאסה כה גדולה של בעיות – התוכנית של נתניהו, פיטורי המורים ועוד".

לעומת זאת, בנוגע לביצוע ההתנתקות עטר, המרבה להיפגש עם מתנחלים, דווקא מלא אופטימיות "עוברים עליהם ימים מאוד קשים. הם נקרעים בין הצורך לבצע מעבר שהם יודעים שהוא לטובת הילדים ושלמות המשפחה, ובין חוסר הרצון לוותר על התנאים שלהם, על צורת החיים ועל ההזדהות עם מה שעשו קודם. זה קורע אותם מבפנים ועוברים עליהם ימים מאוד קשים. אבל אלו שעוברים הם אנשים שהחליטו להעדיף את שלמות המשפחה על פני שלמות הארץ. אני שואב אופטימיות מהמעבר של ישובים שלמים לניצן ולאשקלון, ומהמעבר של עשרות משפחות לגן נר, לעפולה ולכפר יחזקאל".

את המאבק החריף שמנהלים המתנחלים הוא רואה שמאבק שמתנהל על ההתנתקות הבאה, לאחר שהראשונה כבר מובטחת. "אני מרגיש שהסבירות שההתנתקות תצא לפועל גבוהה מאי פעם. ההתנגדות של הימין היא חלק מתשתית המאבק על היום שאחרי, ואינה קשורה להתנתקות עצמה", אומר עטר, אבל מבטיח לכנס את חבריו בניסיון נוסף לבדוק אם אפשר, ואיך, ומתי, לכבוש איכשהו את הרחוב הישראלי.