ח"כ גילה פינקלשטיין מנצלת את אירועי היום כדי לדון הבוקר במאמר בעיתון "הצופה", בנושא שנוי במחלוקת - הפלות. או כפי שהיא מנסחת זאת, "במסגרת השיח הציבורי על תוכנית הגירוש והעקירה, המוסווית במינוח 'ההתנתקות', הועלתה באורח מחזורי 'הבעיה הדמוגרפית'. חלק מהטיעונים המתייחסים לבעיה זו מציגים את היקפה הנוכחי של העלייה כמקור מדולדל לשינוי המגמה".
ח"כ פינקלשטיין מציגה נתונים על ירידה במספר העולים ואת השאלה ה"עומדת כיום על סדר היום הציבורים, האם יש לאישה זכות מוחלטת להפיל את עוברה או אולי יש גם לעובר זכויות ומעמד מוסרי שיש להתחשב בהם בהחלטה על הפלה מלאכותית?"
ח"כ פינקלשטיין סוקרת במאמר את חוק ההפלות ונתונים רשמיים על מספר ההפלות המתבצע בארץ. בהמשך מנסה פינקלשטיין להשכיל את הקוראים ל"סכנות, הרפואיות והנפשיות, העלולות להיווצר בעקבות הפסקת הריון" ועוסקת ב"קונפליקט בין ערך קדושת החיים, אל מול זכותו הריבונית, או כמעט ריבונית של אדם על גופו".
"באשר להיבט הרפואי", כותבת פינקלשטיין ולא מציינת את המקור עליו הסתמכה, "נחשבת ההפלה לאחת הפעולות המסוכנות ביותר מבחינת השלכותיה ותוצאותיה. במישור הרפואי הסיבוכים הקשורים בהפסקת הריון כוללים לעיתים דימומים בזמן ביצוע הפעולה, ניקוב הרחם, זיהומים מיידים ומאוחרים, נזק לצוואר הרחם, אשר יתבטא באופן מעשי רק בהריונות הבאים, וסיבוכים הקשורים להרדמה הכללית".
פרופסור מרק גלזרמן, ראש החוג לגניקולוגיה ומיילדות באוניברסיטת תל אביב ומנהל אגף נשים ויולדות בבית החולים וולפסון אמר לוואלה! חדשות, כי "אמירתה של ח"כ פינקלשטיין אינה נכונה. כל הסיכונים שמנתה קיימים, אך הם מאוד נדירים. הפסקת הריון היא התערבות כירורגית, וכמו כל פעולה כירורגית אחרת, יש בה סיכונים. אולם כיום, בביצוע הפלות בבתי חולים מאושרים, המטופלות נמצאות בידיים טובות ורמת הסיכון היא נמוכה למדי".
פרופסור גלזרמן פירט לגבי כל אחד מהסיכונים הרפואיים אותם מנתה פינקלשטיין. "דימומים בזמן ביצוע הפעולה" - לא נחשב לסיכון. "ניקוב הרחם" - סיכון קיים, אך הטיפול יחסית פשוט. מצבים בהם ניקוב הרחם מוביל להשלכות מתמשכות, נדירים מאוד.
"זיהומים מיידים ומאוחרים" - קיימים, אך נדירים. "נזק לצוואר הרחם אשר יתבטא באופן מעשי רק בהריונות הבאים"- קיים, אך נדיר.
"סיבוכים הקשורים להרדמה הכללית" - סיכון מאוד נמוך, בין אחד ל-20,000 או 30,000 מקרים.
פרופסור גלזרמן הוסיף, כי "יש לזכור שבמקרה של הפלה שאושרה על ידי ועדה להפסקת הריון, לא מדובר במצב בו יש בחירה בין אפס סיכון למצב מסוכן, זהו מצב בו בוחרים בין שני תרחישים אשר בשניהם קיים סיכון מסוים. תקופת ההריון עצמה מסוכנת. מבחינה רפואית, יותר מסוכן להיות בהריון, מאשר לא להיות בהריון".
מידע ללא נתונים מספריים אינו "עובדה ידועה"
ח"כ פינקלשטיין עוברת לטפל במישור הנפשי. "בהיבט המנטלי-פסיכולוגי, עלולות להיווצר בעיות פסיכיאטריות משמעותיות בעקבות ההפלה, הכוללות הפרעות בחיי האישות, נוירוזות קשות, התעוררות בעיות פסיכוטיות חבויות, חרדה, דיכאון, הרגשת אובדן, כעס, ירידה בהערכה עצמית, סיוטי לילה והזיות".
"כמו כן עובדה ידועה היא כי לא מעטות הן הנשים שהתחרטו על ההפלה, והרי זה בבחינת מעוות שלא ניתן לתיקון, ורבות מהן נאלצות לשאת איתן את רגשות האשם ואת זכר הילד שלא נולד כל ימיהן". פרופסור גלזרמן אמר כי אינו מתייחס כ"עובדה ידועה" לדבר שאינו מגובה בנתונים מספריים. "וודאי שיש נשים שמתחרטות, אך לי לא ידוע על כאלה. לפני כל דיון בהפלה בוועדה להפסקת הריון מקיימת העובדת הסוציאלית שיחה עם האשה ודנה עימה בנושא. מאוחר יותר דנים שוב הרופאים בוועדה והעובדת הסוציאלית עם האשה בהפלה ובהשלכותיה ומגיעים להחלטה".
מיכל שגיא, מנכ"ל עמותת ש.י.ל.ה בירושלים עמותה המעניקה שירותי ייעוץ בענייני הריון ומניעה, טוענת ש"יכול להיות שנערה בת 14 תתחרט לאחר ההפלה ותחשוב מה היה קורה אילו, אבל מצד שני, החוויה של לקיחת אחריות, קבלת החלטה ועשייה למען עצמה, יכולה להיות חוויה מעצימה עבור הנערה, שתהפוך אותה לאשה עצמאית וחזקה יותר. גם לידה בגיל 14 ואז ומסירת הילד לאימוץ, עלולה גורם לטראומות נפשיות, עבור האם ועבור התינוק".
בהמשך המאמר פונה ח"כ פינקלשטיין להתייחס למישור המוסרי. "יש גישה הרואה בעובר ישות בעלת זכויות שוות לחלוטין לאמו. לפי דעה זו, לא ניתן לסלק את זכותו של העובר לחיות ולהתקיים בשום אופן ותנאי. מאידך גיסא, קיימת עמדה הדוגלת בזכותה הבסיסית של האשה על גופה, אשר מצדיקה הפלה חופשית בהתאם לרצונה הבלעדי של האישה, בכל שלב של ההריון ומכל סיבה שהיא.
"לפי תפיסתי, הגישה השנייה, המתעלמת לחלוטין מזכויות כלשהן של העובר ורואה בו חלק מגופה של האישה, איננה נכונה. מבחינה ביולוגית יש להתייחס לעובר כ'חי עצמאי', היות שיש לו פעילות עצבית ולבבית עצמאית".
פרופסור גלזרמן התייחס לנימוק של ח"כ פינקלשיין הטוענת שהעובר הוא "חי עצמאי". "הגדרת העובר היא סוגיה מסובכת", אמר פרופסור גלזרמן, "המונח 'עובר' מערב מצבים שיש להם מעט מאוד משותף, מאוסף של תאים שמתחלקים מייד לאחר ההפריה ועד לעובר לפני לידתו. בהרבה מקומות בעולם המערבי עובד בן 14 שבועות לא נחשב כישות ולכן מותר אף לבצע עליו ניסויים רפואיים. בהתייחס לקריטריונים שציינה ח"כ פינקלשטיין, פעילות לבבית מתחילה בעובר חמישה-שישה שבועות לאחר ההפריה. על פי המחקרים הקיימים, תחושת כאב, שמתקיימת רק כשיש פעילות עצבית, מתחילה בשבוע ה-16-18 להריון".
ח"כ פינקלשטיין גם מציינת במאמרה ש"הפלות רבות נעשות ללא אישור ושלא במסגרת החוק. לפי ההערכות של חלק מהרופאים, מספר ההפלות הנעשות שלא במסגרת החוק דומה למספר ההפלות החוקיות".
פרופסור גלזרמן אינו שותף ל"הערכות חלק מהרופאים", כפי שכותבת פינקלשטיין ומציין, כי "הפלה בלתי חוקית היא עבירה כמו כל עבירה אחרת ויש למצוא את העבריינים ולהעניש אותם לפי החוק. אין ספק שהפלה שלא מבוצעת בתנאים אופטימליים מסוכנת יותר".
לסיכום אומרת פינקלשטיין, כי "לדעתי, מעמד העובר וזכויותיו נובעים מהפוטנציאל שלו להיוולד ולהפוך לבן אדם. גם אם ההתייחסות אליו היא כאל בעל זכויות אנוש חלקיות בלבד, הרי שלמען שלומו וטובתו אין לפגוע בו ללא סיבה מוסרית כבדת משקל. העובדה שאין רואים אותו ללא עזרת אולטרא סאונד אינה עושה אותו פחות קיים, ואינה גורעת מזכותו שלו על גופו ועל חייו. העובר הינו ברייה בין הבריות".
ח"כ פינקלשטיין קוראת להתמודד עם הבעיה בשני מישורים עיקריים: האחד הגברת מאמצי ההסברה באשר להשלכות הרפואיות, המוסריות והפסיכולוגיות הנגזרות מעצם ההפלה, והשני, אכיפת האיסור בחוק על הפלות בלתי חוקיות".
נותר רק לשאול, האם ח"כ פינקלשטיין היא האדם המתאים להסביר את ההשלכות הרפואיות והפסיכולוגיות הנוגעות להפלות והאם לא כדאי שתברר קודם לכן האם הנתונים שבידה מלאים ומדוייקים.