ראזי נורולאייב נעצר לפני שלושה שבועות על ידי משטרת אזרבייג'אן ליד ביתו שבבאקו ונכלא לחמישה ימים. שבוע קודם לכן יזמו יאוהן אפנאגל ומאה "לוחמי גרילה דמוקרטים" בלארוסים צעד פוליטי מחאתי ברחוב הראשי של מינסק: הם הפגינו במשך חצי שעה והציגו תצלום של פוליטיקאי מהאופוזיציה שנעלם, ומיהרו לברוח כדי שכוחות המשטרה של הנשיא אלכסנדר לוקאשנקו לא יספיקו לשים עליהם יד. במקביל, באוזבקיסטן, כיבו בשבוע שעבר כמה עשרות סטודנטים בטשקנט יחדיו את האורות בבתיהם בצעד מתואם של התרסה - יוזמה צנועה אולי, אבל נועזת וכזאת שטומנת בחובה סיכונים רבים במשטר רצחני כמו זה של הנשיא איסלאם קארימוב, והמבשרת אולי את ראשיתו של משהו גדול יותר.
המעורבים בכל שלושת האירועים האלה התכנסו בתחילת השבוע באלבניה כדי לייסד ארגון על-לאומי של לוחמים צעירים למען הדמוקרטיה - מעין אינטרנציונל של סטודנטים שנועד להפיל משטרים רודניים. נורולאייב ואחד המארגנים האוזבקים, שבשמותיהם אי אפשר לנקוב בגלל הסכנה הנשקפת לביטחונם, נמנו עם מאות המהפכנים הצעירים שהתכנסו בטיראנה כדי לציין את נפילתם של כמה משטרים מושחתים ולתכנן את הפלתם של משטרים רודניים קיימים. "זו פעם ראשונה שדבר כזה קורה. זה נפלא", אמר איבאן מרוביץ' מבלגראד, מוותיקי תנועת הנוער הסרבית "אוטפור", שתרמה רבות להדחת נשיא יוגוסלוויה לשעבר, סולבודן מילושביץ', לפני כחמש שנים.
הצעירים רקדו ושתו, ולמחרת בבוקר השכימו כדי לדון ב"הפצת ידע", ב"שלהוב המונים", במשנתו של מישל פוקו, בסמלים מסחריים ובמותגי תאגידים, בשיווק פוליטי ובדרכים להעצמת ההשפעה החתרנית. "אנחנו לועגים לשררה ככל שאנחנו יכולים", אמרה אלינה שפאק מקייב, שתנועת "פורה" שלה סייעה בחורף שעבר לסלק את משטרו של הנשיא ליאוניד קוצ'מה בימי המהפכה הכתומה, "אי אפשר לפחוד ממי שאתה לועג לו".
המרחב הסובייטי לשעבר, המשתרע מגבולותיה של סין ועד לגבולות האיחוד האירופי, ידע בשנים האחרונות תזזית מהפכנית - גל שני של דמוקרטיזציה שבא אחרי מהפכות 1991-1989, ששיאן בנפילת חומת ברלין. בהתכנסות בטיראנה של אנשי המהפכה הכתומה (באוקראינה), הוורדים (בגרוזיה) והארזים (בלבנון), השתתפו גם בני נוער אלבנים הנחושים להילחם בכל - החל מהפסולת שאיטליה משליכה שלא כחוק בארצם ועד לשחיתות ואלימות נגד נשים. בין הנוכחים היו גם מנהיגי סטודנטים, ששואפים לשחזר את הצלחת עמיתיהם נגד משטרי העריצות בבלארוס, באזרבייג'אן ובאוזבקיסטן, שבה הפגין לא מכבר הנשיא קארימוב את אכזריותו בטבח כמה מאות מפגינים. "כולנו רואים בכבלים שלכם את כבלינו אנו", הכריז מנהיג אלבני צעיר, אריון וליאג', בן 25, "אנחנו מקווים שכולכם תגיעו לדמוקרטיה שאינה מהונדסת גנטית".
מהפכני 1989 כללו בעיקר מתנגדי משטר בגיל העמידה ואינטלקטואלים שעברו ממועדוני ספרות מחתרתיים למתרסים, אבל המהפכנים של האלף החדש בקיאים ברזי התקשורת. כלי הנשק העיקריים שלהם הם חדרי צ'ט ברשת האינטרנט, מסרים אלקטרוניים (אס-אם-אס), סמלים ומותגים קליטים, כרוזים מושכי עין וסיסמאות קצרות.
"כל מאבק הוא המאבק שלנו"
"הרעיון שלנו היה להביא לפוליטיקה מותגים מסחריים", אמר מרוביץ' מהארגון הסרבי אופטור, המשמש דוגמה ומופת לתנועות המקבילות באזור. "ארגון חייב שתהיה לו מחלקת שיווק. הפכנו את קוקה קולה למופת שלנו", אמר. נוסף למשימותיו כסוכן רעיוני, וכמאמן מהפכנים במדינות אחרות, מרוביץ' גם מפתח משחק מחשב - "כוח חזק יותר" - בעזרת מתכנתים בארה"ב. המנצח במשחק הוא זה שמצליח להתחכם למשטרים ולהפילם על ידי שימוש בטכניקות של גרילה לא-אלימה.
הודות לסיוע המערב, בייעוץ ובמימון, קצרו הצעירים האלה סדרה של שלושה ניצחונות מרשימים בארבע שנים: בסרביה ב-2000, בגרוזיה ב-2003 ובאוקראינה ב-2004. גם במדינות אחרות, דוגמת קירגיזסטן, השתתפו מפגינים צעירים בפעילות מחאה רחבה. פולמוס ער ניטש כעת סביב השאלה מה חלקו של המערב, ובעיקר של ארה"ב, במימונם ובעידודם של המהפכנים הצעירים לפעול לשינוי המשטר. בעוד שהסרבים והאוקראינים, למשל, נהנו מתמיכתה וממימונה של ארה"ב, הרי שתושבי אוזבקיסטן ואזרבייג'אן מתמרמרים על העדר תמיכה אמריקאית כזאת אל מול הדיכוי הקשה של משטריהם. "ארה"ב דחפה לשינוי משטר והיתה מוכנה להשקיע מיליוני דולרים", אמר מרוביץ' על הפלת המשטר בסרביה, "הכסף היה זמין".
יש המאשימים את וושינגטון במוסר כפול והטוענים שהיא סימנה, מחד גיסא, את משטרו של לוקאשנקו בבלארוס כמשטר שאותו יש להפיל אבל משלימה, מאידך גיסא, עם משטרו של קארימוב באוזבקיסטן ושל אילהאם אלייב באזרבייג'אן, משום ששניהם משרתים את מטרותיה של ארה"ב. "האמריקאים לא רוצים מהפכה באזרבייג'אן אחרי 13 שנות רודנות", אמר נורולאייב. בחודש שעבר הוא נפגש עם שגריר ארה"ב בבאקו כדי לבקש עזרה לארגונו, "יוק" ("לא"), אבל מאז לא שמע דבר משגרירות ארה"ב.
בתנועה של נורולאייב יש כמאה פעילים, והיא דומה לתנועת אוטפור הסרבית, לתנועת פורה האוקראינית ולתנועת קמארה הגרוזינית. "איננו יכולים לצאת לרחובות ולחלק כרוזים. זה מסוכן מדי", אמר נורולאייב. אבל בבאקו מנשבות רוחות חזקות. על כן, תנועת יוק הדפיסה כמיליון כרוזים שבהם נאמר "לא לשחיתות, לא לרודנות", ואלה יושלכו בשעות הלילה ממקומות גבוהים בעיר כדי להפיצם בעזרת הרוח.
בכינוס בטיראנה שמעו הנוכחים גם על ייסודה של "בולגה" ("הפטיש"), תנועה קטנה של סטודנטים אוזבקים במדינה ובגלות, ששאבו השראה מאזרחי גרוזיה ואוקראינה. "מהי משימתנו?" קראו מייסדי בולגה, "לפעול להפגת הפחד בחברה שלנו. מהי מטרתנו? לכונן חברה חופשית. מהי תנועת בולגה? זו תנועה דמוקרטית של צעירים אוזבקים שבראשה אין מנהיג. אנחנו משליכים מעלינו את אשפת הטוטליטריות. אנחנו מטאטאי רחובות ולכן אנחנו לובשים בגדים כתומים".
מעודדים מחוויית הכינוס הראשון, הכריזו הצעירים על אימוץ עיקרון של סולידריות השאול מברית נאט"ו - "כולם למען אחד ואחד למען כולם" - הרואה בהתקפה על אחד ממרכיביה התקפה על הברית כולה. בכינוס היה אף קורטוב של רוח נוצרית. "פנה לשכנך, הסתכל לו בעיניים ואמור לו: 'אינך לבד'", קרא וליאג'. הכינוס ננעל בהצהרה משותפת הקובעת כי "כל מאבק הוא המאבק שלנו".