לכל ערבי יש שם

לפני כחודשיים התארח מר אוסקר אבו ריזק, המנכ"ל הערבי הראשון של משרד ממשלתי מאז קום המדינה, בתוכניתה של שלי יחימוביץ פגוש את העיתונות. גב' שלי יחימוביץ פתחה בהתנצלות בפני מנכ"לנו הראשון, אני מתנצלת מראש היא אמרה שאני לא אוכל לבטא את שמך כיאות, והיא קראה לו אוסקר אבו ראזיק. תהיתי מה כל כך קשה להגיד אבו ריזק, ומה ההבדל בכלל בהגיה בין אבו ריזק לאבו ראזיק. לשולי יאחמוביץ' הפתרונים.

מקרה זה היה הקש ששבר את גב הגמל, וגרם לי להחליט לכתוב משהו בנדון. כי מאז ומתמיד בהיותי אוהד כדורגל, אני חשוף לעיוות השמות של כדורגלנים ערבים בפיהם של השדרים השונים (כמו שעושים לשם של כל ערבי באשר הוא). כל פעם נצבט לי הלב מחדש אבל עברתי הלאה, וניסיתי ליהנות (עד כמה שאפשר ליהנות מכדורגל מקומי) מהמשחק ולא לשים לב לקטנות. אבל הפעם החלטתי שלא עוד ואחרי צפייה, עם אוזן כרויה במיוחד לנושא השמות, במשחקי הכדורגל, רשמתי את העיוותים בשמות השחקנים הערבים ואנסה להביא אותם בפניכם כהווייתם.

למאזן ע?'נ?א?ים, יו"ר סח'נין, המוכר בציבוריות הישראלית וחביב התקשורת, קוראים מאזן גנאיים; לו??ל?יד ב??ד?יר, שחקן מכבי חיפה והנבחרת, שדרינו קוראים ואליד ב?אד?יר. למה? ככה. את סלים טו?ע?מ?ה, שחקנה של מכבי פ"ת והנבחרת, מכנים סלים תוהאמה. לעבד ר?ב??אח, שחקן סכנין והנבחרת, קוראים עבד ר?אב??ח. לאסמעיל ע?אמ?ר ממכבי פתח תקוה קוראים ע?מ?ר, שם שלא קיים בכלל בשפה הערבית. יש ע?אמ?ר, שפירושו בניין קיים, ויש ע?מ??אר, שפירושו בנאי. ע?מ?ר זאת מילה חדשה בשפה הערבית, שאותה הכניסו השדרים הנבונים מאור איינשטון וריימי ואיץ. למה לא, מה שמגיע ל"ס?יב??וו??י?יה?י" (גדול המומחים ללשון הערבית מאז ומתמיד) מגיע גם לשני הגאונים.

מילא אם שדרי הספורט היו אנשים עילגים וכבדי פה, שמתקשים להגות שמות זרים, אבל אותם שדרנים הרי יודעים להגיד שרונאס יאסיקוביצ'יוס באופן מדויק להפליא והם גם אומרים ללא מאמץ יתר אזיבוטה אגאבונה, אמולה ביסקוויט, מזואה ואנסמבו, אנדראס פרוחננקובס, סטינסלאב דוברובין ומה לא. מה עוד שהשמות הערביים הם לא כל כך זרים – הרי הערבית והעברית שתיהן שפות שמיות, והן השפות היחידות שנכתבות מימין לשמאל, אז מה הבעיה לכל הרוחות להגיד ו??ל?יד ב??ד?יר, או ע?ב??ד ר?ב??אח?

כנראה שהעניין, הוא יותר מאשר הגייה של אותיות, יותר מאשר שיבוש לינגוויסטי פשוט. כנראה ששדרני הכדורגל, כמו שאר העיתונאים בישראל, פשוט לא סופרים אותנו, לא מכירים בנו ולא רוצים בנו, ואם כבר אז הם דורשים מהערבי תשלום בגבול בכניסה לחברה הישראלית. הם דורשים ממנו, שינוי קל בשם שלו, על מנת שיהיה חלק מ.. על מנת שיהיה כדורגלן לגיטימי בליגה הישראלית. בדיוק כמו שפעם שינו את השמות של המזרחיים, עם הגיעם לנמל, ולפני כניסתם לסף "הבית הישראלי".

זה פשוט מס כניסה לחברה הישראלית, שלא לומר לחברה היהודית. מעין גושפנקא, חברתית שניתנת ע"י הקומיסרים של החברה "הישראלית – יהודית", בדמותם של שדרי הכדורגל. אם אתה שחקן זר שלא מאיים על זהותנו, נכבד אותך ונהגה את השם שלך כמו שצריך, אבל אם אתה ערבי פלסטיני ,אויב המדינה בפוטנציה, נוכל לקבל אותך, בתנאי שתשנה את עצמך, תשנה את השם שלך, בתנאי שתהפוך להיות מי שלא אתה, אלא מי שאנחנו רוצים שתהיה.

עד כאן, זה מוזר, זה פאתטי, אבל יכול להיות גם מובן, למי שבקיא מעט בנבכי הסכסוך הישראלי–פלסטיני, ובכך שהיהודים מתקשים לקבל אותנו הפלסטינים כפי שאנחנו עם המשתמע מהזהות שלנו. השאלה המתבקשת היא למה השחקנים עצמם, לא עומדים על שלהם, למה הם לא דורשים לבטא את שמם באופן נכון ומדויק, כמו שלא אחת עושים שחקנים מאפריקה וממזרח אירופה. כנראה שהשחקנים (שמשקפים את החברה הפלסטינית בישראל), מעדיפים לבלוע את הגלולה על מנת להשתייך, על מנת להתקבל, על מנת להיות שחקן כדורגל מהשורה בישראל. זה מס שהם שכנראה מוכנים לשלם, על מנת לקבל את התקבולים החברתיים והכלכליים הכרוכים בכך. הרי הם, זוכרים מה עשו לנג'ואן ע'רייב בזמנו כאשר העז להגיד שההמנון אינו מדבר אליו. תודה לאל שהם לא מחליטים לנו מה לאכול, הרי על אוכל ערבי אנחנו לא נהיה מוכנים לוותר בשום תנאי.