שר הביטחון שאול מופז יצא אתמול בקריאה לתושבי גוש קטיף למסור את הנשק ולפנות את הילדים יום לפני הפינוי. האמת, בזמן האחרון התרגלנו לשמוע לפחות אחת לשבוע איזה שהוא ספין תקשורתי של חברי הממשלה או ראש מנהלת ההתנתקות, שכל מטרתו הוא לנסות להביא לתמיכה ציבורית בהתנתקות. אבל האנשים בגוש אינם אלימים. הנשק שקיבלו התושבים נועד להגנה, ומעולם לא שימש להתקפה. אם אכן יתבצע פינוי ולא יהיה צורך יותר בנשקים לצורך הגנה מפני מחבלים, ניתן יהיה לאסוף נשקים בכל מושב ומושב ללא הצהרה דרמטית בעיתונות היוצרות תדמית של משוגעים שמי יודע מה הם מסוגלים לעשות עם הנשק.
לפני שבועיים הוזמנתי לועדה לזכויות הילד בכנסת שדנה בבניית מעונות וגנים בבתי המעצר למתנגדי הפינוי. בכנסת גם נפגשתי באופן לא רשמי עם מספר אנשים שגרמו לי להבין עד כמה חברי הכנסת מנותקים מכל מה שקורה בגוש קטיף וברחוב הישראלי, ועסוקים רק בניסיון לבצע את ההתנתקות. הניתוק שלהם, יחד עם ההתעלמות מהחיים בגוש, הוא שהופך אותם ואת מנהלת ההתנתקות לשלומיאלים. וכך יוצא שהתוכניות שלהם לא יוצאות אל הפועל - לא קיימת עזיבה המונית (גם לא של בודדים) של תושבי הגוש, למרות האיומים כי לא יישארו בתים בניצנים ולמרות כל הלחצים בסגנון השרה ציפי לבני.
מדאיג גם שהם מופתעים מכך שאני מתכוונת להישאר בגוש ביום ההתנתקות וביום שאחריו - שכפי הנראה הולך להידחות שוב. עצוב שראשי העם לא יודעים באמת מה קורה. הם לא קולטים שתושבי הגוש נחושים בדעתם להישאר, ולא מבינים שאדם נחוש אינו בהכרח אדם אלים. כך יוצא שהם מתכוננים למלחמה, ולא למפגש עם החיים, ולכן הם מכינים בתי מעצר וגנים ועסוקים בהשקעת משאבים במה שלא הולך לקרות - וחבל.
בזמן הפינוי הילדים בקייטנה
אני מאוד מודה למופז ולכל חברי הכנסת והממשלה על הדאגה לילדי. כרגע בתי הדס עסוקה בהתרגשות של סוף השנה ובידיעה שבשנה הבאה היא תהיה בוגרת בגן של עליזה, חלומה מזה שנתיים. אתמול, ביום ירושלים היא ביקשה מהגננת לכתוב פתק להניח בכותל, ובו ביקשה ש"ה' יבנה את בית המקדש והערבים לא יפריעו לנו ונחיה לבד בגוש קטיף". אגב, איתן, בני הצעיר שמחכה כבר לעלות לגן של הדס, ביקש שיקנו לו עוד בלון.
אני דואגת מאוד לילדי, ומשקיעה בהם כל רגע מזמני. אודה לשר הביטחון אם ידאג שהם יוכלו להמשיך לגור במקום הטוב עבורם, בסביבה הבטוחה ביותר. את הצעתו לפנות אותם אינני מקבלת. אני מתכוונת להישאר איתם בבית שכן בתאריך המיועד הם יהיו בחופש או בקייטנה. השר מופז, חברי למושב אינם אנשים אלימים, ולכן אינני חוששת שתיגרם לילדים טראומה מהפינוי. לצערי, הטראומה האמיתית תיגרם כאשר הם לא יבינו מדוע חיילים שאמורים להגן עלינו, עושים פתאום פעולות נגדנו, כאילו אנחנו האויב, ואת זה אני מקווה שאצליח למנוע מהם בעזרת הרבה אהבה ואמפטיה לחיילים. הם אלו שעלולים לקבל את הטראומה האמיתית, במקביל להסתה והשחרה של ציבור שלם בתקשורת.
יותר מהטראומות האלה, מדאיג אותי ששר הביטחון אובססיבי בכוונתו לבצע תוכנית שכל כך הרבה נורות אזהרה נדלקות בדרך להגשמתה, או כפי שהוא צוטט בוואלה! "ישנם כמה תרחישים, ואין שום סיבה לאמץ דווקא את הפסימי שבהם...". הוא מוסיף ואומר כי אם ארגוני הטרור ינסו לפגוע במתפנים, הדבר עלול לפגוע קשות בהבנות שארם. טוב , מסתבר ששר הביטחון עדיין מאמין שהפלסטינים מכבדים הסכמים, למרות שעד עכשיו למיטב ידיעתי לא כיבדו אף אחד, והוא מחזיק באמונה הזו אפילו במחיר חיי אדם.(ומי מכם שמתעקש לחזור על המנטרה שהישיבה שלי בגוש קטיף עולה בחיי אדם, אנא צרפו כתובת דואר אלקטרוני, כדי שאוכל לשלוח תגובה באופן ישיר). ההתעלמות של שר הביטחון מהאזהרות מזכירה לי את ההתעלמות של הצבא והדרג המדיני בזמנו מההיערכות המצרית לפני מלחמת יום כיפור. הכל כדי לחיות באשליה שהכל טוב ואף אחד לא ירצה להתעסק אתנו כי לא שווה לו. מתי כבר תבינו שלא מעניין אותם להזיק לעצמם, כל עוד הם פוגעים בנו.
מתנחלים בקיבוץ
בעבר כבר סיפרתי בטור זה על השתתפותי במפגשים בין אנשי שמאל לימין או יותר נכון אנשי שמאל ותושבי גוש קטיף - פרוייקט ראשון מסוגו בארץ במימון האו"ם. הרעיון החל כאשר נציגי ישראל באו"ם העוסקים בתחום של פיתרון סכסוכים מדממים הבינו שלפני שפותרים את הסכסוך הישראלי-פלסטיני, עלינו היהודים לדבר קודם כל בינינו לבין עצמנו.
עד כה היו ארבע עשרה מפגשים ושני סיורים - האחד בגוש קטיף והשני בקיבוץ העירוני "תמוז" בבית שמש, שם הצצנו בחיי הקהילה השיתופיים של השמאל הסוציאליסטי. נשאר עוד מפגש אחד לסיום. מנחות הקבוצה אמרו לנו שיש רצון להרחיב את הפרוייקט, וכרגע יש מימון להקמת ארבע קבוצות נוספות שייפגשו חמש פעמים, ובנוסף יסיירו בגוש קטיף. אני ממליצה בחום. יש חשיבות גדולה למפגשים מסוג זה, כיוון שהם נותנים לנו הזדמנות לשמוע את הצד השני ולהבין את האידיאולוגיה ודרך החיים שלו. ההבנה הזו עוזרת לי קודם כל להיות סובלנית לדעות אחרות, המנוגדות לחלוטין לדעות שלי ואפילו עומדות בסתירה אליהן, ולמקד את האמירות והטענות שלי. עבורי הקבוצה שימשה כמראה, שדרשה ממני ביקורת עצמית ובירור אישי, ולא פעם מצאתי את עצמי מחפשת תשובות לשאלות מטרידות שהועלו מימין ומשמאל גם יחד. לכל מי שרוצה חברה טובה יותר שמוכנה לדבר אחד עם השני כדאי לעשות את הצעד הראשון ולהתחיל להיפגש.
ועוד סיפור אחד שחשוב לי להביא לקוראים:
בשבת האחרונה הגיעו בהפתעה לגני טל קבוצה של אנשים מקיבוץ אילון שבצפון. חברי המושב קיבלו אותם יפה ואף ערכו להם סיור בחממות. מסתבר שאנשי הקבוצה שלא ביקרו בגוש רצו לדעת במה מדובר, ולמיטב הבנתי אף אחד מהם לא התחרט על הביקור. אף אחד מהם גם לא שינה את דעותיו בעקבות המפגש עם התושבים, אבל עכשיו הוא לפחות מבין על מה מדובר. מי שעוד לא היה מוזמן.