דו"ח אי הצדק הסביבתי: הקשר חברתי למפגעים סביבתיים

ארגון הגג של ארגוני הסביבה בישראל הגיש היום לוועדת הפנים ואיכות הסביבה של הכנסת את הדו"ח הראשון העוסק בצדק סביבתי. את הדו"ח הציג יו"ר ארגון "חיים וסביבה", ד"ר דב חנין, בדיון שקיימה הועדה לציון היום הבינלאומי לאיכות הסביבה.

הדו"ח הוא פרי עבודה בת שנתיים של "ועדת המעקב לצדק סביבתי", שקמה ביוזמת ארגון "חיים וסביבה". פעילים בה כ-30 ארגונים סביבתיים וחברתיים. הדו"ח מתמקד במיפוי יסודי של הנושאים המרכזיים הנמצאים על קו התפר שבין סביבה וחברה, ומציג תפיסה כוללת לפיה הסביבה והחברה חד הן.

בעבר מקובל היה להאמין, כי ארגוני הסביבה שומרים על הטבע בעוד הארגונים החברתיים מגנים על זכויותיהן של השכבות החלשות בחברה. לדברי ד"ר דב חנין, בשנים האחרונות החלו בשני הצדדים להבין את הקשר ההדוק הקיים בין מפגעים סביבתיים, סכנות לבריאות ופגיעה בזכויות חברתיות, ולהצביע על המתאם המובהק ביניהם.

הדו"ח מראה, כי לבעיות רבות של איכות הסביבה ובריאות הציבור יש הקשר חברתי מובהק הנובע, בין היתר, ממדיניות שאינה מתחשבת באוכלוסיות נפגעות, מהעדפת רווחתם של מעטים (בעיקר במגזר העסקי), ומהזנחה מצידן של הרשויות האמונות על אכיפת החוק והדאגה לבריאות הציבור. דוגמאות לבעיות כאלה הן מחצבות (חוקיות ופיראטיות) הגורמות לזיהום סביבתי חמור ביישובים ערביים בגליל, ביוב לא מטופל כראוי באיזור דימונה, תחלואת ילדים עקב זיהום אוויר במפרץ חיפה, הרס שמורות טבע בגליל ע"י זיהום מביוב, ותחלואה גבוהה – ולא מדווחת – בקרב עובדי תעשייה בכל הארץ.

המסקנות העיקריות העולות מהדו"ח הן:

1. חלקים נרחבים מאוכלוסיית ישראל נמצאים בסיכון גבוה של פגיעה בריאותית, בשל חשיפה למפגעים סביבתיים כגון זיהומים תעשייתיים, אתרי פסולת, מחצבות, ביוב לא מוסדר, קרינה מאנטנות ועוד. עם זאת, לאוכלוסיות חלשות קשה יותר להתמודד או להתגונן בפני הזיהומים הקיימים והפוטנציאליים, ולנסות להעביר אותם ממקומם.

2. מן הממצאים עולה, כי מספר קבוצות אוכלוסיה סובלות יותר מאחרות ממפגעים אלה, וקיימת חוסר התחשבות ברורה בצרכים וביכולת שלהן. בעיקר מדובר באנשים המתגוררים סביב ריכוזי התעשיה בדרום וסביב מפרץ חיפה, בעובדים במפעלי התעשיה, באוכלוסיה הערבית, בבדואים בנגב, ובילדים באשר הם.

3. אין אפשרות להשיג נתונים בדוקים ומלאים על הזיהומים הסביבתיים והסיכונים לבריאות הציבור, בשל היעדר חובה חוקית על התעשיה לפרסם נתונים כאלה, ואוזלת יד של זרועות השלטון באכיפה מעשית של התקנות הקיימות על הגורמים המזהמים ובאיסוף המידע הדרוש לאכיפה זו.

מספר דוגמאות המופיעות בפרקי הדו"ח ימחישו מסקנות אלה:

1. מניתוח של נתוני האשפוזים בשנת 1995 (השנה האחרונה עבורה פורסמו נתונים) עולה, כי אזור חיפה והצפון מוביל באשפוז של ילדים בכל קבוצות הגיל ובשני המינים. הדבר בא לידי ביטוי בעשרות אלפי אשפוזים בשנה מעל לממוצע הארצי. שקלול גודל אוכלוסיית הילדים באזור הנחקר מראה שבשנת 1995 התאשפזו בשני מחוזות אלה 20,000 ילדים יותר מבמחוזות אחרים.

2. על-פי דיווח של המוסד לבטיחות וגיהות, רוב המפעלים בישראל, כ-80% לערך, לא מדווחים על הנעשה בתחומם בנושא בריאות תעסוקתית וסביבתית. חלק ניכר ממפעלים אלו גם לא מבצעים את הבדיקות הסביבתיות והבריאותיות הנדרשות בחוק.

3. השוואה בין המגזר העירוני והכפרי הערבי למגזר היהודי (שנעשתה באיזור כרמיאל-משגב וסחנין-עראבה) מעלה פערים גדולים במיוחד בהקצאת שטחי תעסוקה לנפש: פי 90 יותר שטחים לתעסוקה במגזר העירוני היהודי יותר מאשר במגזר הערבי, פי 150 יותר שטחים לתעסוקה במגזר הכפרי היהודי מאשר במגזר הערבי. המצב בתחום שטחי נופש ושטחים ירוקים חמור אף יותר.

4. אחד המדדים לחולשת המודעות הסביבתית בתעשייה בישראל היא העובדה שפחות מ-200 חברות אימצו עד כה את מערכת הניהול הסביבתית 14001 ISO.

הדו"ח מציג את העיסוק המתרחב בנושא "נחלת הכלל" בתנועה הסביבתית והחברתית, המתבטא בביקורת על השתלטות מעטים על נכסי הכלל, בעיקר בנושא קרקעות ושטחים פתוחים. הדו"ח מתייחס גם למהלך הצפוי של הפרטת המים, שהוא בעל פוטנציאל לפגיעה חברתית קשה ביותר בישראל. מהלך זה מהווה בשנים האחרונות מוקד למאבקים של התנועה הסביבתית-חברתית ברחבי העולם.

ועדת המעקב לצדק סביבתי מעלה מספר המלצות ודרישות מעשיות מהממשלה, במטרה לשפר את תמונת המצב העגומה בתחום הצדק הסביבתי בישראל:

1. קביעת תקנים סביבתיים וסף פליטות של מזהמים (למים, לאוויר, קרינה וכדומה) בהתאם לאוכלוסיה המושפעת בפועל והרגישה ביותר (כגון ילדים), ולא לפי רף תיאורטי אחיד.

2. בניית מאגרי נתונים מסודרים בנושאי סביבה וחברה, כולל ביצוע שורה של סקרים אפידמיולוגיים מקיפים, ניתוחם ופרסומם ברבים.

3. קביעת חובה לביצוע "תסקיר השפעה על הבריאות" לפרוייקטים בעלי פוטנציאל לסיכון לבריאות הציבור, בנוסף לתסקיר ההשפעה על הסביבה הנדרש כיום.

4. יצירת מנגנונים ברורים וקבועים של שיתוף הציבור בתהליכי קבלת החלטות תכנוניות, שירחיבו את מעורבותו הפעילה של הציבור העשוי להיות מושפע מפרוייקטים ופיתוח.

5. הרחבת ייצוגם של ארגוני סביבה וחברה בועדות ממלכתיות ומקצועיות, ויישום החוק החדש המחייב הקמת ועדות איכות סביבה הכוללות נציגי ציבור ברשויות המקומיות.

ועדת המעקב מתכוונת להציג את הדו"ח בפני שרי הממשלה והכנסת, ולפתח דיון ציבורי בנושא צדק סביבתי והדרכים להתמודד עם הבעיות המועלות בדו"ח.