זולפא אלחוסייני, עזה

הגרפיטי כבש את עזה, ובגדול, עם תחילתה של האינתיפאדה הראשונה, ב 1987, בזמן שתושבי הרצועה אולצו על ידי הצבא הישראלי להישאר בבתיהם. עוצר, מה שנקרא. אפשרויות התקשורת בין האנשים, ובמיוחד בין הפעילים הפלסטינים חברי הפלגים השונים, הפכו לקשות ביותר. הפיתרון היה כתיבה על הקירות כדרך להעברת מסרים בין האנשים. פיתרון זה הצריך בחור אמיץ אחד לפחות שייצא, כשפניו רעולות, לרסס על הקיר את הידיעה המבוקשת ואחר כך יברח.

רוב הכתובות אז היו בגנות הכיבוש והממשלה הישראלית, בעיקר בגנותו של שר הביטחון דאז, יצחק רבין, שהתבטא נגד הפלסטינים המתקוממים ברצועה. הגרפיטי היה האמצעי היחיד להעברת מידע בזמן העוצר, בהיעדר אמצעי תקשורת פנימיים כמו רדיו או טלוויזיה כדי להודיע באמצעותם על שביתה כללית, או כל פעילות אחרת מטעם המפקדה המאוחדת של האינתיפאדה.

כשהוקמה הרשות הלאומית הפלסטינית רוב הגרפיטי בעזה כלל ברכות על חזרת חלק מהבנים למולדת, ועל תחילתה שדל תקופה חדשה בהיסטוריה של העם הפלסטיני. אומנות הגרפיטי נחלשה קצת בתקופה שנחשבה לתקופת הבניה והשגשוג של הרשות, והעיסוק בענייניה הפנימיים. אך הגרפיטי חזר עם כל אירוע או תקרית, כמו מעצר של אנשי חמאס וג'יהאד בידי הרשות. הפעם הפכו קירות עזה לבמה לכתובות בגנות הרשות ומנגנוניה.

עם פרוץ האינתיפאדה האחרונה חזרה תופעת הגרפיטי, והגיעה למימדים חסרי תקדים. אין שום פחד לרסס על הקירות אמירות בגנות הכיבוש והכובשים, אין בעיה לעודד את האזרחים לצאת להפגנות או למחות על כל הרס ופלישה שביצעו כוחות הכיבוש ברצועה. אין פלא שישראל רואה בכתובות האלה הסתה נגדה ועידוד לביצוע פיגועים נוספים. פרט לעידוד היציאה להפגנות ופעולות, הכתובות מבטאות אבל ושמחה גם יחד על נפילתו של שהיד פלוני לאחר עימותים עם חיילי הכיבוש. במקרה כזה ייחתם הגרפיטי על ידי הפלג אליו השתייך אותו שהיד.

אבל הגרפיטי אינו עוסק רק במחאה ובאבל. גם ברכות לרגל נישואים נרשמות על הקירות. כך למשל משפחת איקס מברכת את בנה לרגל נישואיו ומאחלת לו אושר. לא מן הנמנע שאם אותו חתן משתייך לפלג מסויים, ישקיע גם הפלג בכתיבת גרפיטי של ברכה לחתן ולמשפחתו לרגל האירוע המאושר. בנוסף יש גם ברכות לציון העליה לרגל למכה וחזרה לעזה מצד בני המשפחה של העולים. במקרה הזה הקירות יעוטרו בציורים של הקעבה לצד שמם של החאג'ים. הקירות הפכו גם לשלט הפירסום של קבלני בניין, סטודיו לצילום, קפה אינטרנט ועוד.

לקראת הבחירות צייר כל פלג את דיוקנאות המועמדים ואת שמם, וכן את עקרונות המצע. לפעמים הגראפיטי חושף קונצנזוס בין כל הפלגים: עם חיסולו של השייח יאסין, מנהיגה הרוחני של תנועת החמאס, כל הרחובות היו מלאים בכתובות בגנות החיסול ובתנחומים למשפחתו. כך למשל כתב הפתח "גן עדן יהיה משכנך, שייח מכובד – האחים מפתח". זה חזר על עצמו עם חיסולו של עבד אל עזיז רנטיסי וכמובן עם מותו של ערפאת, כשהחמאס כתב: "תנועת החמאס מכריזה על מותו של הנשיא, המנהיג, המוג'אהד, יאסר ערפאת". אגב, דווקא ערפאת ניסה להפסיק את מנהג הגראפיטי: כאשר מחמוד עבאס (אבו מאזן) כיהן כראש ממשלה והנשיא ערפאת עוד היה בחיים, הוא הורה לצבוע את כל הקירות באדמות הפלסטיניות בלבן, ולהפסיק את ציורי הגראפיטי. לזמן מה זה אכן הופסק, אך ממשלת מאה הימים של אבו מאזן נפלה והגראפיטי חזר לקדמותו.

חשוב לציין כי הגראפיטי בעזה מופיע בשלוש שפות: בערבית, באנגלית – כאשר הנושא הוא בעל חשיבות בינלאומית והכותבים רוצים להגיע אל דעת הקהל בעולם, ובעברית – כאשר מדובר בקללות על אישי ציבור כמו אריאל שרון, אהוד ברק, הרמטכ"לים ושרי הביטחון. להבדיל מהכתובות בערבית ובאנגלית, שכתובות בכתב גדול ויפה, הגרפיטי בעברית נכתב בכתב יד שאינו "יפה" או מרשים במיוחד, בעיקר בתחילת האינתיפאדה, וכיום כבר לא רואים כמעט גראפיטי בעברית.

אין קיר בעזה שמחוסן מפני גראפיטי: בתי חולים, בתי ספר ובתים פרטיים – הכל פרוץ בפני המרססים. זאת, למרות שעירית עזה מייחדת שטחים מסויימים לפירסום ומסיידת את הקירות כדי להסיר את הגראפיטי. התושבים עצמם חלוקים בדיעותיהם לגבי התופעה.מי שמתנגד לגראפיטי אומר שהמרססים לא עושים חשבון לאף אחד וכותבים איפה שבא להם. "אם השקעתי כסף רב בבניית ביתי הפרטי מאבן ירושלמית – בבוקר אני אמצא שכתבו על הקיר בלי שום התחשבות". אותם מתנגדים טוענים גם שתופעת הגראפיטי היא לא תרבותית, מאחר והרחובות הפכו לקשקוש אחד גדול. לעומתם, התומכים בגרפיטי רואים בו סוג של ביטוי תרבותי מיוחד במינו – שטח בלתי מוגבל לפרוק את מה שגועש על הלב.

מהו הנושא היחיד שלא מופיע בגראפיטי? ההתנתקות. אני מקפידה לקרוא את הגראפיטי ועוקבת אחר השינויים בו, ולא מצאתי התייחסות של אף פלג לנושא. על מה שחושבים בעזה על ההתנתקות חודשיים לפני התאריך – בבלוג הבא.

זולפא אלחוסייני, בת 35, נולדה בחיפה. מאז נישואיה, לפני עשר שנים, היא מתגוררת בעזה. בעלה, מוחמד, עובד ברשות הפלסטינית. לזולפא ולמוחמד ארבעה ילדים: אנאס, בן 8, תלמיד כיתה ג'. מינא, בת 5 והתאומים יזאן ואחמד, בני ארבע. בחודשים הקרובים תלווה זולפא את ההתנתקות מהצד הפלסטיני.