בישראל יש תקיפה על רקע אנטישמי כל יומיים

בכתבה שתתפרסם היום בעיתון "מקור ראשון" נטען, כי תופעת האנטישמיות בישראל מתרחבת. קיימת כיום תעשייה ניאו-נאצית שלמה הכוללת: התארגנויות מקומיות, מועדונים, אתרי אינטרנט, ספרים, סרטים וקלטות - והכל חוקי, כי אין כיום סעיף בחוק שמתייחס ישירות לאנטישמיות.

זלמן גיליצ'נסקי הוא יו"ר ארגון "דמיר", מרכז מידע וסיוע לנפגעי אנטישמיות בישראל, שאוסף ומתעד דיווחים על מקרי אנטישמיות בישראל וכן מגיש עתירות ותלונות לרשויות השונות. לדבריו, בשנה האחרונה התרחשו בישראל מאות גילויי אנטישמיות.

מחקרים שערך גיליצ'נסקי העלו את הממצאים המדאיגים הבאים:
1. לפני כשנה וחצי היו מתועדים ורשומים בארגון למעלה מ-500 מקרים מדווחים של תקריות אנטישמיות בתוך תקופה של שלוש שנים. במילים אחרות: במדינת ישראל מתרחשת (ומדווחת) תקיפה על רקע אנטישמי אחת ליומיים.

2. בשנים האחרונות חלה עלייה מתמדת בגילויי האנטישמיות ובהתארגנויות ניאו-נאציות בקרב ציבור העולים ממדינות חבר העמים.

3. בישראל קיימת היום תעשייה ניאו-נאצית שלמה, הכוללת התארגנויות מקומיות, מועדונים, ספרים, סרטים וקלטות עם חומר אנטישמי ונאצי.

4. ציבור העולים הוא הציבור העיקרי שנופל קורבן לאלימות הזאת.

גיליצ'נסקי מספר בכתבה, כי חזר ופנה כמה וכמה פעמים לכל הארגונים הנלחמים באנטישמיות והמתעדים אותה, מהסוכנות היהודית ומכון רוט לחקר האנטישמיות באוניברסיטת תל-אביב ועד לליגה נגד השמצה בארה"ב, בתביעה לדעת מדוע אינם מונים בדו"חות שלהם גם את מקרי האנטישמיות בישראל. מכולם, ללא יוצא מהכלל, הוא קיבל אותה תשובה, האומרת כי המנדט שניתן להם תקף למעקב אחר אירועים אנטישמיים בחו"ל בלבד.

אלכס (שם בדוי), חייל שמתראיין בכתבה מספר על קריאות אנטישמיות שספג מחיילים אחרים. חווייתו האישית אינה יוצאת דופן. לפני כחודשיים זכו לחשיפה תקשורתית תקריות אלימות בין טירונים. התקריות היו בין שני מחנות – האחד של חיילים עולים יהודים והשני של חיילים שאינם יהודים – והן פרצו בעקבות התנהגות ניאו-נאצית מצדם של האחרונים. אלו מצטרפים למקרה, שזכה לחשיפה תקשורתית רבה, של חייל צה"ל מאריאל שנעצר בחשד להשתייכות לארגון ניאו-נאצי.

בכתבה מרואיינת לנה רנד, עד לפני כשנתיים תלמידה בפנימיית היום 'אולימפוס' שבכפר-סבא. רנד מספרת, כי במשך כל זמן שהותה בפנימייה, שאכלסה רק עולים חדשים, היא סבלה מרדיפות ומאמירות אנטי-יהודיות. "היו מצלמים מתוך ספרים תמונות מתקופת השואה וכותבים עליהם קללות ואיומים ומניחים לי על השולחן. היו גם מקרים שבהם הרביצו לי ממש".

בישראל התנהל עד לא מזמן אתר אינטרנט ניאו-נאצי העונה לשם "האיחוד הישראלי הלבן". האתר, שבינתיים נסגר בעקבות תלונתה של אגודת 'דמיר' במשטרה, הספיק בינתיים להוליד אתר ניאו-נאצי נוסף, שעולה ויורד מהרשת חליפות. הפעולה נגד אתר זה קשה הרבה יותר, משום שהוא נתמך ברשת זרה ויושב על שרת הממוקם ברוסיה.

התרבות הנאצית בישראל אינה נגמרת באינטרנט. יש לה שלוחות גם בעולם המוסיקה והספרות. סדרה הכוללת 8 קלטות העונה לשם 'גלוחי הראש באים' היא דוגמה מייצגת למה שמסתובב בחלק מחנויות המוסיקה והספרים של המגזר הרוסי.

מבחינה חוקית לא ניתן לעשות דבר נגד התופעה, היות שעד היום אין בחוק העונשין סעיף האוסר מכירת חומרים אנטישמיים. הסעיפים היחידים הקיימים הם אלו האוסרים הסתה לגזענות והבעת הזדהות עם הרעיון הנאצי.

מה כן ניתן לעשות? גיליצ'נסקי אומר שלמרות הניסיון הממסדי להתכחש לתופעות הללו, אין חלופה טובה יותר מלהגיש עוד ועוד תלונות במשטרה. "העניין הוא, שבמקביל חייבים להגביר גם את האכיפה וגם את הענישה. כל עוד לא תוחמר הענישה לא יקרה שום דבר משמעותי לאותו חייל ניאו-נאצי. אין בחוק כיום סעיף שמתייחס ישירות לנושא האנטישמיות. יש חוק איסור הכחשת השואה, שבתוכו נכלל סעיף האוסר הבעת הזדהות עם הנאצים", מספר גיליצ'נסקי.

"החוק קובע עונש מרבי של חמש שנות מאסר לעובר עבירה שכזאת. אני פניתי לפני זמן מה ליועץ המשפטי לממשלה בשאילתה לגבי מספר הפעמים שבהם הופעל הסעיף הזה בחוק. התשובה שקיבלתי אומרת הכל: מאז שהחוק קיים (19 שנה) הוא הופעל עד היום בסך הכל ארבע פעמים, ובכולן לא הייתה הרשעה. כתב האישום שהוגש נגד מפעילי האתר הנאצי הוא הפעם החמישית שבו מופעל הסעיף הזה בחוק, ובהתחשב במקרים הקודמים אני מאוד סקפטי לגבי התוצאות של הדבר הזה".

"חוקים השוללים גילויי אנטישמיות קיימים ברוב מדינות אירופה המתוקנות, והאבסורד הגדול הוא שדווקא במדינת היהודים נוהגים בנושא הזה בכפפות של משי", מסכם גיליצ'נסקי.