ריח הצבע הטרי עדיין עומד באוויר במשרדים המשופצים של משרד הדתות, ברחוב כנפי נשרים בירושלים. בהתחשב בעובדה שעד לפני מספר חודשים היה המשרד מיועד לפירוק, אך סמלי הוא שאחד העובדים עובר בין המחשבים ומתקין עליהם שומר מסך עם תמונתו של הרב עובדיה יוסף. "אתמול צילמתי אותו והחבר'ה התלהבו", הוא אומר בגאווה.
מנכ"ל המשרד הנוכחי, משה שמעוני, עורך דין בהשכלתו ונשוי לנכדתו של הרב עובדיה יוסף, מציג בגאווה תנופה גדולה במשרד: "הגעתי למשרד מפורק. המוטיבציה נמוכה. היה צריך לאסוף אנשים ולמלא את האגפים מחדש. במקביל היה צריך לסדר את עניין התקציב. הובלנו מה שהתחיל השר, אשר אוחנה, בזמן שהיה מנכ"ל המשרד".
התקציבים הוחזרו, פרוייקטים חדשים יצאו לדרך, אתר האינטרנט קם לתחיה. לכוונת ממשלת ברק לפרק את המשרד אין זכר ושריד. יש לציין, כי להפתעת לא מעט אנשים, נעשו במשרד מספר פעולות שמצטיירות כנוגדות את הקו של ש"ס. אחת מהן היא אי ביטול הוראתו של השר הממונה על המשרד בזמנו, יוסי ביילין, לפטר 11 רבני ערים, שלא גרים בעיר עליה הם אחראים. בנוסף ישנה יוזמה לקצץ במשכורותיהם של בכירים במועצות דתיות קטנות.
"הגדה של פסח בתקציב 400 אלף שקל"
סיפור פירוקו של משרד הדתות הוא סאגה מרתקת בפני עצמה, שילוב של עבודה מקצועית המתובלת בניחוחות פוליטיים, שבסופו של דבר הכשילו אותה.
הימים ימי טרום האינתיפאדה. הקואליציה של ברק מתפוררת לאיטה, המפלגות הדתיות עוזבות בזו אחר זו. מקורב לפרוייקט פירוק המשרד מספר כי שר המשפטים דאז, יוסי ביילין, אמר לברק: נוצר מצב בו כל המשרדים בידי מפלגת העבודה וכרגע, לא ניתן להפיל את הממשלה. הצעתו היתה להקים צוות שיציע רעיונות אותם ניתן לממש במציאות הפוליטית הייחודית. פירוק משרד הדתות היה חלק מאותם רעיונות.
הבחירה במשרד הדתות לא היתה מתוך כוונת זדון: האבחנה היתה שמדובר במשרד מסואב, רווי בפוליטיזציה. המטרה היתה בפירוש ליצור מצב בו שירותי הדת יינתנו ביתר יעילות. ברק הטיל על ביילין עצמו את משימת הפירוק שבמהלכו יבוטלו חלק מהמחלקות ואחרות יועברו לידי משרדים ממשלתיים אחרים. אחת ההנחיות המרכזיות של ביילין היתה לדאוג להסדרי פרישה מכובדים לעובדים שיפוטרו. אנשים שלקחו חלק בפירוק מדגישים כי מטרתו של ביילין היתה בפירוש לייעל את שירותי הדת ולא להעביר אותם מן העולם.
אותו מקורב לפרוייקט הפירוק מספר כי כשנציגים של משרד המשפטים הגיעו למשרד הדתות הם הופתעו ממה שגילו שם. "היתה איזו מחלקה 'למחקר הלכה', לדוגמה. כשבדקו, התברר שמדובר פשוט באיש שעונה לפניות הציבור", הוא מספר. דוגמה נוספת היא תקציב התמיכות במכוני מחקר תורניים. לבקשת הפקידים, הם קיבלו לידיהם את הפרסומים של מכון מחקר שבניהולו של אחד מבני משפחתו של הרב עובדיה. "הביאו להם איזה חוברת. כשפתחו אותה, הם נדהמו לגלות שזו הגדה של פסח. הישיבה קיבלה עבור זאת תקציב של 400 אלף שקלים ב-1999. ישיבה נוספת פרסמה גם היא את אותה הגדה, עם איורים שונים, וקיבלה עבורה כמעט 300 אלף שקל".
שותף בפירוק מספר כי האנשים עבדו מתוך תחושת שליחות. "בדרג המקצועי היתה הכרה מקיר לקיר שעושים משהו נכון. אנשים הרגישו שיש הזדמנות לעשות טוב למדינת ישראל. שקוראים להם לדגל." עם זאת, ההרגשה היתה שהם נתונים בסד פוליטי ושהזמן פועל לרעתם.
הפירוק התנהל בשקט תעשייתי, עד ההכרזה על המהפכה האזרחית. אחד האנשים שעסקו בפירוק מספר שעבר על הרשימה שהופיעה בעיתון לגבי המהפכה האזרחית, והתפלל שפירוק המשרד לא יוזכר בה. ברגע שראה שהפירוק מופיע כאחד הסעיפים, הבין שהגיע הסוף. מספר שבועות לאחר מכן, יצאה לאוויר העולם "רשת הביטחון" של ש"ס, אותה יזם, כמה אירוני, יוסי ביילין, וקברה את הפירוק. לדבריו, ביילין הבהיר כל העת כי פירוק המשרד חשוב לו, אולם השלום חשוב יותר.
המחלקה של כדורי והמחלקה של הבבא ברוך
האנשים שעסקו במלאכת הפירוק מספרים על תסכול גדול. הדבר הכואב ביותר מבחינתם היה המועצות הדתיות, בהן, לדבריהם, קיים בזבוז כספים אדיר. "אמרתי לחרדים: 'אתם דופקים את עצמכם, לא את החילונים'", מספר אחד האנשים. "נותר מצב אבסורדי, בו היחידים שהיה אכפת להם משירותי דת יעילים הם החילונים".
וכך, עדיין נשאלת השאלה האם משרד הדתות הוא מקום בו "אפילו העציצים מושחתים", כדברי מבקר המדינה בזמנו, או שזהו משרד ממשלתי שבניהול נכון יכול להיות יעיל וחיוני. אחד ממובילי הפירוק טוען כי בסופו של דבר, משמש המשרד כצינור להעברת כסף, וככזה עליו להיות בעל מבנה ארגוני בהתאם. לדבריו, צריכה להיות מערכת בקרה חזקה, שתבדוק האם הכסף מגיע למטרות אליהן יועד דבר שלא קיים כרגע.
"יש בעיה בתרבות הארגונית של המשרד. גם אם יבוא מישהו שירצה להשליט מינהל תקין מייד יגיע טלפון מהרב ש'יסדר' את העניינים. המשרד עובד בצורה שבטית. אתה נכנס למחלקה אחת ורואה שהיא שייכת לאנשים של הבבא ברוך, עובר למחלקה אחרת ורואה בה אנשים של כדורי וכו' וכו'. שני שליש מהעובדים באים מחברות כוח אדם, אין גרעין מקצועי מוביל". לדבריו , אחד האנשים הבכירים במשרד כיום אומר כי "תקנתו של המשרד תהיה בפירוקו".
שמעוני, באופן טבעי, שולל לחלוטין את דבריו. "המשרד חזר לייעודו לתת שירותי דת, גם ליהודים וגם לערבים ולנוצרים". גורמים במשרד טוענים כי גם ביילין עסק במינויים למקורביו. "למקומות הקדושים הוא מינה מישהו משלו. מעבר למילים, הכל היה ממניעים אישיים". שמעוני מבהיר כי הינהל התקין עומד בראש מעייניו. "קיבלתי הנחיה מפורשת מהרב עובדיה לעבוד רק לפי מנהל תקין".
יועץ התקשורת של שר הדתות, אורי רווח, מסר בתגובה כי תקציב מכוני המחקר נקבע על פי קריטריונים של מקצועיים בראשותו של איש אקדמיה. בנוגע להתנהלות המשרד אומר רווח כי "כיום הוא לא מתנהל בשבטיות או על פי חצרות כאלה ואחרות, אלא על פי כללי מינהל תקין בלבד. אני מציע לאותם עלומי שם שהתראיינו לכתבה לבוא לשר ולשים את הטענות על השולחן".