זולפא אלחוסייני, עזה

החופש הגדול הגיע - כיף לתלמידים ודאגה להורים. אכן כן, בתי הספר ברצועה סגרו כבר את שעריהם בפני תלמידי בתי הספר היסודיים וחטיבות הביניים. רק התיכוניסטים עוד לומדים לבגרויות (תווג'יהי) שיחלו בשישה ליוני. שנת הלימודים בעזה נפתחת, כמו בישראל, ב-1 בספטמבר, מה שגורם לדאגה גדולה מאוד אצל רוב המשפחות ברצועה: מה יעשו עם הילדים במשך שלושה חודשים? איך יעסיקו אותם במשך כל הזמן הזה?

משפחות שיש להם קרובים בארצות שכנות נהגו בעבר לבקר אצלן מדי שנה, כדי שהילדים יוכלו להכיר את המשפחה. אך במשך ארבע השנים האחרונות הדבר הפך לקשה עד בלתי אפשרי, עקב אי מתן אישורי מעבר לאזרחים מתחת גיל 35 למעבר רפאח, משם היו עוברים למצרים ונוסעים לכל מקום אחר בעולם.

כך שהמשפחות צריכות לתכנן איך להעסיק את ילדיהם בתוך הרצועה, והאפשרויות מעטות ביותר: משפחות שגרות במזרח עזה, כלומר הרחק מהים, שוכרות בדרך כלל אוהל על שפת הים ומבלות בו כשבוע – מעין קאמפינג. עירית עזה מאשרת ליזמים פרטיים להקים אוהלים זמניים ובתי קפה לאורך החוף בימי הקיץ. אלה בתי קפה שאפשר להגדיר אותם "ידידותיים לסביבה" משום שהם עשויים מדקלים ופיסות בד, והדבר הטוב ביותר במקומות האלה הוא שהם מפורקים מיד בתום הקיץ, וכך החוף חוזר לצורתו הטבעית. חשוב לציין שאורך החוף ברצועת עזה הוא 35 ק"מ, אבל שניים מהם מופקעים לטובת אזור הביטחון בין ההתנחלות דוגית לכפר הנופש "אלוואחה" (אואזיס) שהוא מאוד יפה אבל לא פועל, ואסור להיכנס אליו; גם בדרום, מהעיר דיר אלבלאח ועד לרפיח, יש כ -15 ק"מ שבו לפלסטינים אסור להיכנס לים (עליו כתבתי כשתיארתי את החיים במואסי). כך שנשארים 18 ק"מ של חוף שצריכים לענות על צרכיהם של מיליון וחצי עזתים, המבקשים לנפוש ליד הים.

מה עוד אפשר לעשות עם הילדים? רק חלק קטן מבתי הספר ברצועה מארגנים קייטנות לילדים. קייטנות אלה כוללות ביקור אחד או שניים בחוף הים, ביקור ב"גן העיריה" בעזה ובעיר השעשועים באזור אלסודניה. בנוסף יש גם תוכנית לימודים הכוללת שיעורים באנגלית, חשבון ונושאים אחרים. כלומר, הילדים נאלצים להישאר בתוך כותלי ביה"ס גם בחופש הגדול. ביה"ס של ילדי, אנאס ומינא מארגן גם הוא קייטנה, אבל שם טוענים כי מסוכן מדי ללכת לחוף הים או למקומות אחרים בתקופה הזו, והם מסתפקים רק בהפעלות בתוך ביה"ס. המחיר, בכל מקרה, גבוה: בשנה שעברה דרשו 300 שקל לחודש.

מי נותן מענה לאילו שאינם יכולים לשלם את הסכום הזה ועדיין זקוקים לפיתרון לילדים, יותר מהפלגים הפלסטינים? הפתח, החמאס והתנועות האחרות מארגנות קייטנות חינם לילדי עזה, ובכך מנסים לענות על המחסור בפעילות לילדים, ולמנוע את הישארותם ברחובות ללא כל פעילות. מובן שכל אחת מהן רואה בכך גם שליחות חינוכית, ומעבירה בהזדמנות הזו חלק מהאידיאולוגיה שלה לילדים המשתתפים בקייטנות. ההורים מצידם מרוצים מהקייטנות האלה כי לילדים יש סוף סוף מסגרת, שמבטיחה להם קצת ידע, קצת חינוך, אוכל ושתיה ולפעמים גם תלבושת אחידה. אבל החשוב מכל הוא שהילדים האלה לא נזרקים ברחוב ללא פיקוח.

מי שלא הולך לאף קייטנה צריך להסתפק במה שההורים שלו קנו לו, פרס על הצטיינות בבחינות או סתם: קורקינט, אופניים, סקייטבורד ואפילו כדורגל. בכל אלה הוא יצטרך לשחק ברחוב, כי אין מגרשי משחקים מיוחדים בעזה.

אבל התחביב הנפוץ ביותר של ילדי עזה בזמן החופש הגדול הוא יצירת עפיפונים. זה המשחק היחיד שנמצא בהישג ידם של הילדים. הוא מעסיק אותם במשך זמן רב, וכשהעפיפון מוכן, הם מבלים מהבוקר עד הערב בניסיונות להעיף אותו. רוב העפיפונים שהילדים יוצרים הם מנייר דק שקונים בחנויות, רובם בצבעי הדגל הפלסטיני ובצורת משושה. אסור לשכוח כמובן את הזנב שככל שהוא ארוך יותר, כך הוא מרשים יותר. משחק כזה מעסיק את הילדים זמן רב במעט כסף, והיופי הוא שהילדים בעצמם יוצרים את העפיפון, כפי שלמדו מהוריהם או מילדים אחרים בשכונה.