שלומית ברגר, גני טל

אתמול נסעתי לשמחה משפחתית. תוך כדי התבוננות בנתיב הנגדי הסבו את תשומת לבי סרטים מתנופפים ברוח הקשורים למשאיות. רציתי לדעת מה קושרים נהגי המשאיות לרכבם ואז קלטתי שאלו סרטים כתומים המביעים הזדהות עם תושבי גוש קטיף, ותמיכה במאבק נגד תוכנית ההתנתקות. ההתלהבות גדלה עם כל רכב עובר, שהרי הסרט הקשור לאנטנה של הרכב בולט למרחוק. התרגשתי לא בגלל הסרט והצבע, אלא מעצם הידיעה שכל בעל רכב כזה, וכל אדם שנושא על תיקו סרט כתום או תולה על מרפסת ביתו סרטים שכאלו, משתתף כרגע במחאה אזרחית גדולה שלא מתנתקת אלא מתחברת. אני חושבת שהחיבור הזה צמח בגוש קטיף, ובתהליך שנמשך כבר שנה הוא מקרין החוצה ומרחיב מעגלים. כל פעם כשמציגים את ההתנתקות מגוש קטיף כפתרון לבעיות, אני מסבירה שהגוש הוא לא הבעיה אלא סימפטום לבעיות אחרות שורשיות יותר, ולכן יציאה מהגוש לא תפתור את הבעיות. לא סתם נבחר גוש קטיף להיות במרכז הקונפליקט. מקום שבו ישוב ערבי גדול שנראה כביכול שלא שייך לארץ ישראל - מה יש לנו לחפש שם? ( הרי עמך ישראל לא יודע שהיתה התיישבות בחבל עזה עד תרפ"ט, אז אולצו היהודים לעזוב מחשש שירצחו ע"י הפורעים הערביים, או על השכונה היהודית בעזה ועל בית הכנסת המפואר שעמד שם עד לפני עשר שנים ונהרס ע"י שכנינו הרוצים שלום. גם אני לא ידעתי).

אלא שאז למדנו להכיר אנשים שחיים יחד חילונים ודתיים מעדות שונות ממעמדות שונים שעומדים בנחישות מול הטרור הפלסטיני. אנשים שעל אף הדורסנות של הממשלה והצגתם כציבור אלים ומסוכן (אם לא הייתי מתנחלת והייתי מכירה את הנפשות הפועלות רק דרך התקשורת, לא הייתי מעיזה להתקרב אליהם...) ציבור שלא מסית אלא מחבר ומתקרב, שלימד אותנו, למרות הקשיים הרבים, להיות ביחד.

אצלנו בגוש יש מספר הנהגות. יש את המועצה האזורית שבראשה עומד ראש המועצה, את ועד תושבי גוש קטיף שהקימו את מטה המאבק בתוכנית ההתנתקות, ואת מזכירויות הישובים והמושבים. בתוך כל ישוב יש אנשים שונים ומגוון דעות. קחו למשל את ראש המועצה שטוען שלא מדברים על פיצויים בתוך מאבק, מטה המאבק של ועד רבנים שמובילים קו של התחברות ו"יש לנו אהבה והיא תנצח", תושבים שרוצים לראות מחאה יותר אקטיביסטית ומזכירויות שדואגות לחברי הישוב ורוצות ביטוח חיים – וגם בתוכן יש חילוקי דעות על נושא ניצנים ועל הדרך להשגת ביטוח חיים.

בין כל הנציגים נמצאות המשפחות, שגם בתוכן יש חילוקי הדעות, אפילו בין בני הזוג - הוא רוצה לחתום והיא לא וכו'. בכל המיש-מש הזה מצליחה ההנהגה לחבר ולאחד בין כולם. המכתבים שנשלחים אלינו מהמועצה, מהמטה ומוועד הרבנים של הגוש קוראים לכולם לקבל את הדעות השונות, לא להסית והכי חשוב להישאר ביחד. רה"מ והמנהלת, לעומת זאת, מנסים כל הזמן לפלג בינינו ולזרוע מריבות. קחו למשל את האולטימטום שהציבה השרה ציפי לבני לגבי נושא ניצנים, והחתימה על המסמך הלא מתחייב של הממשלה. בשבוע שעבר, בזמן שצפיתי בחדשות, ראיתי חברה מהמושב שהודיעה שהיא חותמת על המסמך מתוך דאגה לעתידה ועתיד ילדיה. כאב לי לראות שמתוך דאגה היא מוכנה לחתום על הסכם שיהיה גרוע עבורה, בסופו של דבר. אני גם יודעת שחתימה כזו עלולה לפגוע במאבק, אבל מכבדת את זכותה להחליט מה שנראה לה נכון, על אף שלדעתי היא טועה. כך גם ההנהגות השונות שלנו מנסות לתת מענה לכל התושבים, גם אם דרכי הפעולה השונות - הבאת אנשים לגוש, התייחסות לניצנים כ"ביטוח חיים" או מאבק אקטיביסטי יותר – אינן מקובלות על כולן.

אמרה לי העורכת שלי בוואלה! שלאנשים בת"א זה נראה שההנהגה שלנו לוקחת סיכונים מאוד גדולים באי ההיערכות למקרה שכן תהיה התנתקות. השאלה הזו קצת מוזרה, וחבל שהעיתונאים לא שואלים את ראש הממשלה איך הוא לא נערך לסיכון הגלום בתוכנית ההתנתקות, כפי על פי הזהרותיהם של ראשי הצבא והשב"כ שהתריעו שהטרור יתגבר בעקבות התוכנית, וחלקם פוטרו בעקבות התרעותיהם, זו לדעתי השאלה האמיתית. אבל לעצם השאלה שהופנתה אלי על ההיערכות של מנהיגי הגוש: צבי הנדל יחד עם עורכי דין מהפורום המשפטי עושים הכל(!) כדי לדאוג למה שנקרא בפי התושבים "ביטוח חיים". האם משום שאנחנו לא משלימים עם הרעיונות של ראש מנהלת ההתנתקות, או רצים אחר ההצעות המרושעות של רה"מ, נוצר הרושם כאילו להנהגה לא אכפת ממה שיהיה אם חלילה תצא ההתנתקות אל הפועל? המנהלת ורה"מ הם שאדישים לגורלנו. המנהלת מתנהלת בצורה שלומיאלית ודוגמה לכך היא מכתב שקיבלתי מיונתן בשיא והנמען היו אני וחמי (אבא של יואב, בעלי). כך נשלחו מכתבים רבים לאנשים שאינם בין החיים ומעולם לא התגוררו בגוש, במקום לילדיהם המתגוררים בגוש. רה"מ מנסה לזרז את התוכנית תוך התעלמות בסיסית מזכויות האדם, ולכן הוא רוצה שאני אחתום על מסמך שבו יגרשו אותי מהגוש למקום כלשהו ללא הקהילה בה אני חיה, ורק אח"כ הממשלה תשקול להעביר אותי לניצנים – וזה ציטוט מתוך המסמך שקיבלנו בנוגע לתוכנית ניצנים.

מה הפלא שאין שיתוף פעולה? ההנהגות השונות שלנו עסוקות בשמירה על שפיות התושבים, בהקמת חוגי בית בהם אנו לומדים לחיות יחד, על אף חילוקי הדעות, כדי לא להגיע לפירוק משפחות, כמו שקרה להרבה מתושבי ימית. כל אלה אינם ממש בראש מעייניה של הממשלה. פורום המשפטנים עסוק בניסיון להגן על זכויותיהם של התושבים, כמו הניסיון לסכל מספר חוקים שהם בהחלט דרקוניים. ואילו אנו, הרוב המכריע של התושבים, עסוקים בשגרת חיינו ובתכנונים לעתיד. כך למשל,ההרשמה למעונות, גנים ובתי הספר לשנת תשס"ו בעיצומה.

המשיכו להניף את הכתום והרחיבו את המעגלים. אפילו הנשים ההודיות מזדהות... רה"מ בהיסטריה והצבא ממליץ לדחות את התוכנית. הביעו את מחאתכם וביחד ננצח.