עלילות קצנשטיין וזוננשיין בביאנלה בונציה

אתמול (שבת) הוכרזו הזוכים של הביאנלה ה-49 לאמנות של ונציה, אחת מתערוכות האמנות החשובות והיוקרתיות בעולם. בפרס אריה הזהב לביתנים לאומיים זכה הגרמני גרגור שניידר. בפרס האמנות העכשווית זכו שני האמריקאים ריצ'ארד סרה וסיי טוומבלי. בפרסים מיוחדים זכו ג'אנט קרדיף וג'ורג' בורס מילר, מאריסה מרץ ופייר הויי - כולם אמנים פורצי דרך בתחומם. נציגינו בתחרות, אליעזר זוננשיין ואורי קצנשטיין, לא זכו להתייחסות מיוחדת.

והרי דיווח צוות וואלה! תרבות מאתר התערוכה באיטליה:

אלפי נערות טובות מראה, מוקפדות מראה עד להבהיל, נהרו בשבוע שעבר – לפעמים עם חברים עשירים לחיים ולפעמים בלעדיהם – לביאנלה ה-49 לאמנות בונציה. הביאנלה אירחה כרגיל שני מתחמי ענק: הראשון ז'רדיני, בו מציגים האמנים בכפוף למדינת מוצאם ובו ייצג אותנו בכבוד, ביתנו הישראלי הקטן של אורי קצנשטיין. ואילו השני, הארסנל, בו כינס האוצר הרולד זימן – זו הפעם השניה ברציפות שהוא אוצר את התערוכה – ממיטב האמנות העכשווית תחת הכותרת "פלאטו אוף יומן קיינד". במתחם זה ייצג אותנו האמן הצעיר (למדי) אליעזר זוננשיין.

כמה הערות על התערוכה:

1.דומה כי טרנד מוזר משהו רוחש כרגע בקרב אמנים כאלה ואחרים אותו ניתן להגדיר כ"טרנד הטינוף". המדובר בניסיון לעצב חלל באופן גס, מלוכלך - כביכול הישר מהדרום האפל של תל אביב - בניסיון להראות משהו על משהו שקשה לומר מהו. אולי החיים. החוויה מכל מקום, מעט תמוהה: נכנסים לבית בו מצויים מספר חדרים מלוכלכים מאוד, לרוב גם מסריחים (בחסות האמן בודאי) ומטיילים ביניהם כאילו הייתה זו התחנה המרכזית הישנה בתל אביב. מה אמורים להבין?

את הטרנד המדובר ייצג באופן בוטה הנציג הגרמני, גרגור שניידר, שאף זכה בתחרות. בקטלוג המלווה את התערוכה ניטען כי בתערוכה זו משקפים החדרים את נפשו של האמן בניסיון מטפורי להציג את הסכסוך הפנימי שבה. גם הנציג האוסטרי ידע לדבר בז'רגון זה. מצאו המכנה המשותף.

2.מגמה מרכזית נוספת היא הנוכחות החזקה מאוד של עבודות וידאו, עם כי זו ממשיכה את הקו מהביאנלה הקודמת ובהשוואה לזו אולי אף מדללת אותו. מכל מקום, עבודות וידאו אלה נחלקות לשתי מגמות מרכזיות: הראשונה היא הגישה ההומוריסטית. אמן כזה, למשל השוויצרי הלמוט פדרלה, מציג את עצמו בשעת אימון כושר נע בהנאה על משטח ריצה.

בגישה השנייה, הכבדה למגע והמסורתית לחובבי התחום, נראה האמן אוחז אובייקט גדול ופניו קודרות. אורי קצנשטיין, נציגינו בתערוכה, נע בין שני הכיוונים הללו ומציג עבודות וידאו שיש בהן גם מן ההומור וגם מן הפחד והאימה.

3.כרגיל, עומדת במרכז הביאנלה גם רוח קפיטליסטית מובהקת: בעוד מדינות עולם השפע זוכות לביתנים גדולים ומפותחים, רוב מדינות העולם השלישי כלל אינן מציגות את אמנותם. אוצרים ממקומות אלה (הודו למשל) מרבים להביע מירמור. אמנות היום – אנו לומדים בביאנלה – מתבססת כמעט כולה על תזרים מזומנים זה או אחר. אפילו הביתן הישראלי והצנוע של אורי קצנשטיין שנתמך על ידי מפעל הפיס, עלה כ-340 אלף דולר.