לא הכסף, לא הכוכבים, ולא קללות עתיקות יומין

מאת: רחביה ברמן

בבייסבול, הספורט היחיד בארה"ב שאין בו תקרת שכר וגם לא חלוקת רווחי טלוויזיה, אוהבים לדבר על הסכנה שבפער הגדל והולך בין הקבוצות העשירות לעניות. העונה זה נעשה קשה יותר. מינסוטה טווינס, עם התקציב הנמוך בליגה, מתמודדת ראש בראש עם קליוולנד העשירה ועתירת הכוכבים על ראשות בית המרכז של הליגה האמריקאית. הפילדלפיה פיליס, עם תקציב קטן ביותר מחצי מזה של הניו יורק מטס והאטלנטה ברייבס ועם המאזן הגרוע בבייסבול בעונה שעברה, מראה להן את הגב.

סיאטל מארינרס, שאיבדה בשלוש העונות האחרונות שלושה מכוכבי העל של הליגה, השוותה ביום שישי האחרון את הפתיחה הטובה בתולדות המשחק (12:47). שתי מובילות נוספות אינן מעוטות יכולת, אבל בפניהן ניצב מכשול גבוה לא פחות: מדובר בשתי הקבוצות המקוללות ביותר בספורט האמריקאי. אז מה גורם לקבוצות האלה לתקתק?

מינסוטה טווינס. מיקום: שנייה בליגה האמריקאית מרכז. כאמור, מדובר בקבוצה הענייה ביותר בבייסבול (סך משכורות השחקנים - 24,350,000 דולר. לשם השוואה, התקציב של היאנקיס עומד על $109,792,000). תארו לכם את בני יהודה מתמודדת על האליפות במקום לרדת ליגה. אחד הכללים הבסיסיים ביותר בבייסבול קובע שהגשה היא הדבר החשוב ביותר. במקרה של הטווינס זה בהחלט נכון. בראד ראדקה, אריק מילטון וג'ו מייס רשמו ביניהם מאזן של 8:20 וממוצע ראנס בחובה של 3.27.

גם המגיש הסוגר לאטרוי הוקינס עושה את העבודה עם 14 הצלות מתוך 16 הזדמנויות. בהתקפה מוביל את הקבוצה דאג מינטקביץ' בממוצע (32.4%), ראנס מוכנסים (39) והום ראנס (9). עכשיו נותר רק לראות אם לחבורה אלמונית ולא עמוקה במיוחד יש מספיק אוויר כדי להמשיך לרוץ ראש בראש עם קליוולנד, שלה תקציב גדול כמעט פי ארבעה.

פילדלפיה פיליס. מיקום: ראשונה בליגה הלאומית מזרח. הקבוצה מדורגת ברבע התחתון מבחינת תקציב המשכורות ואשתקד רשמה את המאזן הגרוע בליגה. העונה נדמה שהכל מתחבר לפיליס, אבל עדיין קשה לראות אותם מסיימים את העונה היכן שהם היום. עומאר דאאל אמנם מנצח משחקים (1:7), וגם חובט ברמה גבוהה מן המקובל למגיש (ממוצע 28%) אולם המר"בח שלו אינו מזהיר (4.00). כנ"ל המגיש אמאורי טלמאקו (1:5, מר"בח 4.34). בהתקפה נושאים פאט בורל (ממוצע 29.7%, 30 ראנס מוכנסים) ובובי אברו (26.9%, 36 ראנס מוכנסים, 10 הום ראנס) ברוב העול, אולם ממוצע החבטה הקבוצתי (25.7%) אינו מסחרר, ונדמה שהפיליס נהנים בעיקר מהיכולת גרועה של המטס והבינונית של אטלנטה. גם ההגנה, שהיוותה חלק מהסיבה ליתרון שמונת המשחקים של הקבוצה, הידרדרה בשבועות האחרונים. אבל עדיין, השיפור ביחס לעונה שעברה מחייב להוריד בפני המנג'ר לארי בואה והבחורים שלו את הכובע.

סיאטל מארינרס. מיקום: ראשונה בליגה האמריקאית מערב. מאז 1999 הפסידה הקבוצה את המגיש רנדי ג'ונסון, כוכב העל קן גריפי ג'וניור והשנה את אלכס רודריגז, שחתם בטקסס ריינג'רס על חוזה מדהים של 252 מיליון דולר לעשר שנים. סיאטל הגיבה בהשוואת פתיחת העונה הטובה בהיסטוריה של הליגה, נכון ליום שישי - 12:47. המנג'ר לו פיניילה מוכיח שעין טובה שווה לא פחות מארנק תפוח. רשימת הגורמים להצלחת המארינרס שווה בערך למצבת השחקנים, אבל כמה מהם נוצצים במיוחד.

הרכש היפאני איצ'ירו סוזוקי חובט בממוצע של 36.1% ומוביל בין מקבלי הקולות למשחק האולסטאר. הרכש ברט בון הכניס כבר 65 ראנס ב-55 משחקים העונה. ג'ון אולרוד ממשיך לספק הגנה מבריקה והתקפה יציבה (ממוצע 33.7%, 43 ראנס מוכנסים). על תלולית המגישים המצב מרשים לא פחות. ארון סילי (0:8, ממוצע ראנס בחובה 2.88), פרדי גארסיה וג'יימי פוייר חולקים מאזן מדהים של 1:22. המגיש הסוגר קזוהירו סאסאקי מוביל את הליגה עם מספר מדהים של 24 הצלות (מתוך 27 הזדמנויות). אם סיאטל וכוכביה ימשיכו בקצב הזה, מה שקשה לדמיין, הם ינפצו את שיא הניצחונות לעונה ויקבעו עוד כמה אמות מידה בלתי נתפשות בדרך.

בוסטון רד סוקס. מיקום: ראשונה בליגה האמריקאית מזרח. הסוקס אינה קבוצה ענייה. תקציבה קטן מזה של היאנקיס בפחות ממיליון דולר. אבל לאדומי הגרביים מעיר השעועית יש בעיה חמורה בהרבה - קללת הבמבינו. בשנת 1918 זכתה בוסטון באליפות, ובתום העונה מכרה לניו יורק יאנקיס שחקן, שנודע אז כמגיש לא פחות מאשר כחובט. אחד שנקרא ג'ורג' הרמן רות', אבל נודע בעיקר כ'בייב' ולפעמים כ"הבמבינו". מאז הפכו היאנקיס למועדון הספורט המפואר בתולדות ארה"ב, והרד סוקס לא שבו לזכות באליפות. העונה מתגאים הרד סוקס בחוליית המגישים הטובה בליגה, בראשות פדרו מרטינז הנשגב (2:7, מר"בח 1.66) והידאו נומו היפאני (3:5, מר"בח 3.63), שסופסוף מצדיק את הרעש שעשו סביבו כשהיאנקיס הביאו אותו לליגה לפני חמש שנים.

בהתקפה מספק את הסחורה הרכש הנוצץ מאני רמירז (160 מיליון דולר לשמונה שנים), שמוגבל למעמד של חובט ייעודי בשל פציעה, אבל מפיק את המקסימום עם ממוצע חבטות של 38.1%, 63 ראנס מוכנסים ו-20 הום ראנס, רבים מהם ארוכים במיוחד וגם מכריעים. גם קארל אוורט והתופס ג'ייסון וריטק מספקים תפוקה התקפית נאה, אלא שוריטק נפצע וייעדר בין חודשיים לשלושה. מעניין לראות איך תסתדר בוסטון בלי תרומתו ההתקפית וההגנתית כאחד.

שיקאגו קאבס. בעיר הרוחות אוהבים להתבדח במרירות שלכל קבוצה יכולה להיות מאה גרועה. הקאבס לא זכו בוורלד סיריס מאז 1908 ולא הופיעו בסדרה מאז 1945. השנה חוברים אל כוכב העל של הקבוצה (סמי סוסה, 29.2%, 17 הום ראנס, 54 ראנס מוכנסים), כמה ותיקים מנוסים, כמה צעירים מוכשרים וחוליית מגישים משובחת, בראשות קווין טאפאני (1:8, מר"בח 3.57) וג'ון ליבר (3:6, 3.28), ויחד הם גורמים לבני העיר השנייה להעז להאמין על המקום הראשון.

לאחרונה סיימו הקאבס רצף של 15 ניצחונות ב-16 משחקים, והפעם האחרונה שזה קרה הייתה ב...1945. אבל כמו שאמר סמי סוסה, "אף אחד לא מחלק אליפויות ביוני", אז הקאבס יצטרכו להמשיך לשחק בייסבול משובח ולקוות שהיובש הממושך ביותר בספורט האמריקאי יגיע סופסוף לקיצו.

אלה הן הקבוצות המפתיעות והטובות של העונה, לפחות עד כה. בשבוע הבא - המאכזבות הגדולות של 2001.


הערה: אשמח להגיב לשאלות והשגות, ומי שישאיר תגובה עם כתובת אימייל יקבל תשובה.