עשה את שלו – דני איילון

דני איילון, שגרירנו בוושינגטון, עשה השבוע כותרות פעמיים. הפעם הראשונה היתה כמובן הפרשה ההזויה של עוזרו, לירן פטרזיל. לירן דנן לא עמד במשימה שהציבה לו אשת שר החוץ – לארגן לה פגישה עם מדונה (עניין טיפה יותר מסובך מאשר פוטו אופ עם לואיסנה מהמורדים, מסתבר). אשת שר החוץ הפעילה את קסמיה, וכבוד השר הורה לשגריר לפטר את עוזרו הנאמן. השגריר הבהיר שהעוזר לא רק נאמן אלא גם חיוני לתפקודו, וסירב. כבוד השר החליט בשלב זה שאיבד את אמונו בשגריר והורה לו לחזור לארץ. השגריר לא התרשם והבהיר מצידו שהוא מונה בהחלטת ממשלה ולכן תידרש החלטת ממשלה לפטרו.

אבל העניין הוא לא באמת משחקי הילדים האלה. כפי שהובהר במאמר מערכת של עיתון הארץ מיום שלישי האחרון, צרכי התיכוניסטית הרדודה של ג'ודי היו רק תירוץ. העניין האמיתי הוא מאבק כוחות מובנה, שנמשך מאז קום המדינה, בין משרד ראש הממשלה למשרד החוץ, בשאלת השליטה ביחסי ישראל-ארה"ב. לכאורה, משרד החוץ הוא המופקד על שגרירים. למעשה, היחסים עם ארה"ב היו מאז ימי בן גוריון תחום העיסוק הישיר של ראש הממשלה. זו גם משמעות התערבותו של ראש הממשלה שרון בסיפור, ואמירתו כי "מבחינתו", איילון הוא שגריר מצוין – רוצה לומר, זה בעצם מה שחשוב. בכל מקרה, שלא בטובתו הזדמן לאיילון להבהיר לעם ישראל פרק בהלכות הפוליטיקה שלו, וגם לחשוף את התנהלותם המבישה של שר החוץ ובני ביתו (לטענתו). שכן למרות שהעניין הוא לא באמת אם אורגן לג'ודי בראנץ' עם מדונה או לא, עצם העובדה, שדבר כזה יכול להיות אפילו התירוץ להתערבות בתפקוד הנציגות החשובה ביותר של ישראל בעולם, מעוררת חלחלה.

המקרה השני שהביא את כבוד השגריר לכותרות הוא ביקורו התקדימי אצל המרגל הכלוא יונתן פולארד. פולארד הוא אזרח אמריקאי, איש קהילת המודיעין של ארה"ב לשעבר, שבגד במדינתו למען ישראל. האמריקאים מצדיקים את היחס החמור והחסר תקדים שהם מעניקים לפולארד, האדם היחיד בתולדותיה שנדון למאסר עולם בעוון ריגול למען בעלת ברית, בטענה שמעשהו הביא ללכידתם של סוכנים חשאיים אמריקאיים. מצד שני, יש האומרים שאת "דו"ח הנזק" הזה המציא לא אחר מאשר אלדריץ' איימס, מי שבעצמו הורשע לאחר מכן בריגול לטובת ברית המועצות ובהסגרת סוכנים אמריקאיים. מזוכיזם?

מנגד טוענים כל מיני אנשים משולי הימין בארץ, שמעשהו של פולארד מנע "התקפה כימית על ישראל" או אפוקליפטה דומה, ולכן הוא בעצם גיבור ישראל שהציל את כולנו ויש לעשות הכל כולל הכל, על מנת להציל אותו מהשבי. אך גם לטענות אלה אין שום הוכחות אמינות. את האמת יודעים כנראה רק מעטים, אבל מה שבטוח הוא שפולארד כבר סבל די והותר. פולארד עצמו לא התרשם במיוחד מביקורו התקדימי של השגריר, וניצל את ההזדמות כדי להטיח שוב האשמות בישראל על שבגדה בו. אבל מי שנשבע אמונים למדינה אחת ואז מוסר את סודותיה למדינה אחרת, שלא יבכה כשמעשהו לא מתקבל בשעשוע. אולם כאמור, פולארד בנאדם למוד סבל וצריך לסלוח לו על מרירותו. יש לקוות שבכל הסדר סופי עם הפלסטינים ייכלל שחרורו על ידי האמריקאים, ויש לקוות שביקורו של איילון בכלא שבו הוא מוחזק (שנערך, כמובן, בתיאום מלא עם האמריקאים וללא ספק גם בברכתם) היה איתות ראשון שכך אכן יקרה.

דני איילון הוא בן 50, יליד תל אביב, בוגר הפקולטה לכלכלה באוניברסיטת תל אביב ובעל תואר MBA מאוניברסיטת באולינג גרין שבאוהיו. איילון התשחרר מחיל השריון בדרגת סרן, ולאחר שסים את לימודיו כיהן כמנהל כספים בכיר בחברה שעסקה בסחר חוץ. את פעילותו בשירות החוץ החל ב-1991, כמשנה לראש נציגות ישראל בפנמה. משם עבר לניו יורק, וכיהן בין 1997-1993 כראש לשכת שגריר ישראל באו"ם. ב-1997 מונה איילון לסגן היועץ לענייני חוץ של ראש הממשלה נתניהו – תפקיד בו המשיך להחזיק גם תחת ראש הממשלה ברק. הוא היה חבר בצוות המו"מ בוועידות שארם (1997), וויי פלנטיישן (98') וקמפ דייויד (2000). ב-2001 מונה איילון ליועץ לענייני חוץ של ראש הממשלה שרון, וב-2002 לשגריר ישראל בוושינגטון. הוא נשוי לאן (ששימשה גם היא כלי במאבק הכוחות השבוע), ולזוג שתי בנות.